כתב: רועי גלילי, עידן
התקופה האסלאמית הקדומה היא אחת מתקופות האפלה (dark ages) של ההיסטוריוגרפיה של ארץ ישראל, תקופה חשובה שארכה כ-300 שנה וכמעט לא הוזכרה במשך שנים רבות במחקר והרבה סיבות יש לו לעניין הזה, שונות ומשונות - אבל יחסי ציבור טובים לא היו להם לראשוני האסלאם. מן הממצא הארכיאולוגי עולה מכל מקום, שדווקא הערבה חוותה פריחה יוצאת דופן במהלך השנים האלו ממחצית המאה השביעית לספירה (קרב הערבה - אקט הפלישה האסלאמית למרחב הארץ ישראלי נערך בשנת 634 לספירה) ועד מחצית המאה העשירית לספירה.
במהלך התקופה הזו נבנו בערבה ישובים משלושה טיפוסים: ישובי נוודים ארעיים, חוות חקלאיות ויישובים או חאנים "מלווי דרך" שהוקמו לאורכן של דרכי השיירות שחצו את הערבה.
בין האתרים האלו יוצא דופן הוא כפר נחל עומר: האתר הקטן הזה - מקבץ מבני מגורים תחת גבעת חואר, על גדת נחל עומר המסולע - נידח מבחינת מיקום ומוזר למראה, לא שילהב מעולם את דמיונם של חוקרים.
הראשון שתיעד אותו היה הארכיאולוג הגרמני פריץ פרנק בשנת 1934 במסגרת סקר הערבה שערך באותם השנים והוא כמעט לא ייחס לו חשיבות. גם חוקרים מאוחרים יותר שהגיעו אל האתר לא מצאו בו עניין מיוחד.
ואולם בחפירות שנות השמונים של המאה שעברה שניהלו הארכיאולוגים דב נחליאלי ויגאל ישראל מרשות העתיקות (בשיתוף ילדי שנות הבר מצווה מיישובי הערבה) נמצאו באתר בורות אשפה ובהם שרידים של בדים ופריטי טקסטיל מעניינים מאוד. והם כבר עוררו עניין רב.
הממצאים שפורסמו היו בעיקר מוצרי הטקסטיל שפורסמו על ידי ד"ר אורית שמיר מרשות העתיקות אבל פרסום תוצאות החפירה ארך זמן רב ואיכשהו משמעות הממצאים לא זכתה בתהודה הראויה.
תצלום אויר של האתר (משמאל) ומבט מערבה (מימין)
זה היה הרקע לכניסתה של משלחת המחקר של אוניברסיטת חיפה ורשות העתיקות לאתר בשנת 2019 -2020.
במהלך החפירות האלו התמקדנו בפסולת מאתרי השיירות באתרים על דרך הבשמים ודרכי האורך העוברות בערבה וכך הגענו גם אל האתר הזה שעורר את סקרנותנו. ציפינו להפתעות אבל באמת שהופתענו, "באנו למצוא פרדות" כמאמר הפתגם הת"נכי ו"מצאנו מלוכה".
נחל עומר תכנית האתר - בן מיכאל ישראל ונחליאלי 2016
בחפירות ארכיאולוגיות מקובל לחפור בסדימנט - משקעי הזמן שצנחו ושקעו על פני העתיקות, "לדוג " ולהוציא מהם את הממצאים, אלא שבחפירות האשפות של נחל עומר שהתנהלו בתוך ערימת אשפה בשולי היישוב גילינו את עצמנו בתוך קפסולה דחוסה של ממצאים ומהם פשוט ניערנו את האבק.
פשוטו כמשמעו, אחת לכמה דקות היה אחד החופרים זורק קריאת התפעלות וכולם מגיעים לחזות באיזו תגלית חדשה ומסעירה.
רמת השימור של הממצאים הייתה יוצאת מן הכלל ולא פעם הבטנו זה בזה כלא מאמינים.
בין הממצאים נתגלו אלפי גזרי טקסטיל, שפע גלעיני תמרים ומוצרים מחלקי עץ התמר - מרבדים, חוטים ומקלעות,עצמות בעלי חיים, פפירוסים בערבית, בגדים, נוצות תרנגולות, מסרק כינים, שערות אדם, ואפילו קוביית משחק מעצם.
ממש קטלוג של חיי היומיום בכפר הקטן הזה לפני 1300 שנה.
לבד שיוצר מצמר כבש וגמל דו דבשתי - נחל עומר
אריגי איקאט מעומר
גזרי משי מעומר
אריגי פשתן מעומר
הממצאים הרבים "סתמו" את מעבדות המחלקה לביו ארכיאולוגיה באוניברסיטת חיפה וניתן היה לדמיין ממש את חייהם של תושבי הכפר וזה היה מלהיב ומעורר דמיון. אלא שההפתעה הגדולה הגיעה דווקא בשלבים המייגעים של עיבוד החומר, בשטח ובעיקר במעבדה. בין חפצי היומיום, שרידי התרבות החקלאית השלווה וקרעי הבדים בלטו שפע של ממצאים אקזוטיים: כותנה, צמר, פשתן, ואפילו משי ולבד (בכמה מההופעות המוקדמות שלהם על במת המזרח הקדום). מרשים במיוחד הוא אוסף בדי האיקאט - טקסטיל כותנה צבוע בטכניקת קשירה מורכבת שמקורה ככל הנראה בהודו או מרכז אסיה שמהווים את אחת העדויות הארכיאולוגיות המוקדמות ביותר לסוג זה של בד. יחד עם בדי "זילו" (צמר וכותנה בדוגמאות גיאומטריות), חלק מן הסיבים ששימשו לאריגת הבדים נשזרו משערות גמל דו דבשתי. חוקרות האריגים של המשלחת, ד"ר אורית שמיר מרשות העתיקות ונופר שמיר מאוניברסיטת חיפה לא ידעו את נפשן!
טוויסט בעלילה - מחפירה שעניינה תיעוד מדוקדק של חיי יומיום במאה השביעית לספירה, מצאנו את עצמנו צועדים אל עולם של קשרי מסחר בינלאומיים רחבי היקף, אל המזרח הקרוב והרחוק ואל ראשית תהליכי הפרוטו גלובליזציה בעולם העתיק.
חתך בור אשפה בתום חפירה - עומר
פרופ' גיא בר-עוז וד''ר רועי גלילי - מנהלי החפירה
אבל משהו לא הסתדר, למה דווקא לכפר הקטן הזה, המדברי, הגיע כל הטוב הזה? ומה פשר המוני הבדים האקזוטיים?
נלהבים וטעוני סקרנות הגענו מקץ שנתיים לעונת החפירות השנייה שהייתה עשירה בממצאים, בתובנות ובשאלות לא פחות מהראשונה. לא את הכל אנחנו מבינים אבל הממצאים מנחל עומר סיפרו בלי ספק סיפור חדש ולא מוכר: את סיפורה של התקופה האסלאמית הקדומה במדבר, חיי יומיום בצל הדקלים, מסעות מפרכים וגמלים נושאי בדים צבעוניים וסחורות יקרות, סיפורן של הדרכים להודו, לסין ולמצרים וסיפורה של דרך המשי, סיפורי בדים.
בכדי להבין את הדברים לאשורם יש להבין את סיפור המסגרת.
סגירת המרחב הים תיכוני והקשרים לאירופה עם כיבוש הארץ בידי יורשיו של מוחמד פתחה את הדלת אל האקזוטיקה של המזרח. על העניין הזה עמדו כבר מספר חוקרים ואחד החשובים שבהם אנדרו ווטסון הציע שעיקר השפעתו של המפגש עם המזרח היה על התפתחות החקלאות, מיני הגידולים שנוספו לגן הים תיכוני והטכנולוגיה החקלאית (the green revolution). לטענה הזו נצטרפו כעת הממצאים מעומר עם עוד גילוי מפתיע: דרך הבשמים, שמקובל היה להניח שננטשה בתום התקופה הביזנטית, המשיכה איפה להתקיים אלא ששינתה את אופי הסחורות עדכנה את הנתיבים והייתה לענף של דרך המשי הבינלאומית - והכפר המדברי הקטן שנראה שולי על המפה, היה צומת תרבותית של ממש על הענף הישראלי של דרך המשי.
הממצאים מנחל עומר זכו לתהודה בינלאומית פורסמו במספר מאמרים ולאחרונה גם במוזיאון הווירטואלי הבינלאומי לדרכי המשי >
ואולם המלחמה ונסיבות שונות כפו עלינו להפסיק לפי שעה את החפירות באתר, הרבה גילויים וגם לא מעט חידות ותעלומות נותרו פתוחות עדיין.
אבל חלון ההצצה אל קסם המזרח, אל האקזוטיקה ואל ניחוח המרחק והדרכים נותר פתוח גם הוא הגילויים והתשובות, חלקן לפחות, עודן באדמה.
בחפירות נחל עומר השתתף גם עופר ברונר, נער יוצא דופן חכם ומתעניין ממדרשת שדה בוקר, עופר התחבר לחפירה וכבש בחריצות ובהתלהבות מדבקת את לבבות החופרים והחוקרים.
ב20.11.25 נהרג עופר שהיה פקח מתנדב ברט"ג לאחר שהחליק במפל בעין מעריף.
את הטור הזה אני מבקש להקדיש לו באהבה וגעגועים רבים.
התמונות בכתבה באדיבות המשלחת הארכיאולוגית לנחל עומר - אוניברסיטת חיפה ורשות העתיקות
תגובות