ההלוויה התקיימה ביום ראשון, ו' בתשרי תשפ"ו, 28/09/25 בשעה 18:00 בבית העלמין במושב עין יהב.
יושבים שבעה בביתם של אשר ותלמה בעין יהב. ביום ראשון אחרי ההלוויה עד שעה 21:00, ביום שני ושלישי בין השעות 9:00-13:00, 17:00-19:00, יום רביעי 9:00-13:00
קורות חייו - הספד המושב
היום אנו נפרדים מאשר, חבר יקר, ממקימי מושב עין יהב.
אשר נולד ב- 21.9.1945 בבאר טוביה להוריו מנחם וְהִילְדֶּה, אח צעיר לְאֶחָיו אמיתי ויואל ז"ל.
ב-1946 עברה המשפחה למושבה יַבְנְאֵל.
שנות ילדותו עברו עליו במושבה והוא שמר על קשר עם חברים רבים לאורך כל שנות חייו.
זיכרון שנחרט עמוק בליבו : בהיותו בן שלוש הגיע למנחת בְּיַבְנְאֵל מטוס עם עולים מעיראק. כשהתברר
שהבריטים בדרך, גררו אנשי המושבה את המטוס והסתירוהו במטע זיתים.
אשר למד בתיכון כדורי שלוש שנים ואח"כ המשיך את לימודיו בבי"הס החקלאי בִּכְפַר גלים.
ב - 1962 הפך אשר לחבר בגרעין עָתָר, בהדרכתו של עמוס דגן .
גרעין עָתָר הגיע לעין יהב ב- 1964 כשההיאחזות כבר הפכה למושבוץ.
שם הכיר את חנה והם נישאו בנר שלישי של חנוכה תשכ"ו – 1965 והיו לזוג האחרון שהתחתן במושבוץ.
ב-1967 עברו עם יתר החברים למושב הקבע בעין יהב עם בנם הבכור חמי.
ב- 1969 בקשו מאשר לראשונה לשמש כ"בא כוח". אחרי שנתיים בתפקיד חזר לשדה ומאז שימש בתפקידים
ציבוריים שונים, כמו גם מרכז גידול תרנגולי הודו במושב.
ב- 1970 נולד ארנון וב- 1978 נולד הראל.
במשך תקופה ארוכה בה לא הייתה עזרת פועלים עבדו אשר וחנה עם ילדיהם בשדה בו גידלו ירקות ופרחים.
בשנת 1990 יצא אשר ללימודי ארץ ישראל במכון אבשלום.
אשר היה הכוח המניע להקמת מחסני השוק ובית הכנסת בתקופה בה שימש כמרכז משק.
לאחר מכן שימש חמש שנים כמרכז משק בחצבה וקידם פרויקטים רבים.
חנה נפטרה ב- 2010 לאחר מלחמה ממושכת במחלת הסרטן.
משנת 2014 חי עם תַּלְמָה, שהעתיקה את מגוריה לעין יהב ונישאה לו .
שני בניו ארנון והראל גרים בעין יהב עם נכדיו ניר, רז, אור, נועם ויובל.
"התמונה צולמה במנחת עין חוצוב, ליד הבתים של עיר אובות. חברת תעופה שרצתה ללמד טיס את חברי עין יהב הזמינה את חברי המועצה לטיסה מעל שמי הערבה. מנחת עין יהב טרם היה מוכן, אני מניח שזה היה בסביבות 1970 לא היה בלון רוח בעין חצבה ואשר ואני תלינו אותו לפני נחיתת המטוס שהגיע מתל אביב." אמנון נבון.
בתמונה - אמנון ואשר לביא מעין יהב מסמנים את אזור הנחיתה.
חמי, בנו הבכור, חי בצ'ילה ולו שלושה ילדים מיה יאיר ואלונית.
אשר היה חבר פעיל בוועדת הגיל השלישי והיה הרוח החיה מאחורי הטיולים שהתקיימו לאורך השנים. הוא היה בקשר תמידי עם מאיר צור להקמת פרויקטים בעין יהב.
למרות מחלתו המשיך לדאוג לעניינים ציבוריים שהיו חשובים לו.
תַּלְמָה אשתו ובניו ארנון והראל ליווהו במסירות רבה עד יומו האחרון. ביום חמישי הגיע לעין יהב גם חמי בנו וזכה להיפרד מאביו.
אשר ייזכר כאדם פעיל וחרוץ. אדם של נתינה מכל הלב. אוהב עין יהב מושבע, המוכן להילחם על עקרונותיו.
אדם שהמורשת היא נר לרגליו. מעורב מאד בכל המתרחש, מתעניין בשלום חבריו ודואג להם.
אב למופת וסב אוהב לנכדיו.
יהי זכרו ברוך!
הספדים
אשר לביא, החבר והשותף.
שישים שנה אתה חלק מרכזי ומשמעותי בפיתוח הערבה, עוד בימי המושבוץ בעין יהב.
שנים רבות היית בתפקידים משמעותיים בעין יהב והאזור.
ראית בזה שליחות.
אשר, היית דמות מרכזית בחבורת המייסדים, עבורנו דור הנפילים, והיום אתה נפרד מהם וזה כואב.
הייתם שותפים לדרך, שותפים לערכים ובמיוחד חברים.
חברי אמת, דוגמא לחברות ושותפות.
אשר, עבורי היית חבר ושותף, למדתי ממך רבות.
גם למדתי שמאחורי הקשיחות שלך, יש אדם רך ורגיש.
זכור לי היטב המסע המשותף שלנו לפולין עם תנועת המושבים.
זה היה לאחר שחנה, אשתך האהובה, נפטרה.
עברו עליך עשרה ימים מטלטלים ששיאם היה כשיצאנו מאושוויץ וקיבלת בהפתעה מכתב מהבנים והנכדים שלך.
לא הצלחת לעצור את הדמעות למשך דקות ארוכות.
אשר, אתה תחסר כאן.
תנחומים לתלמה, הבנים, הנכדים ולכל המשפחה.
מאיר צור | ראש המועצה וחבר
אסיפת חברים במועדון עין יהב 2014
ביקור שר השיכון זאב שרף בעין יהב 1970/ אשר לביא -מזכיר/שי בן אליהו/ אריק שרון אלוף פיקוד דרום
לסבא,
בשם כל הנכדים רצינו להגיד לך תודה.
תודה על הבנאדם שהיית בשבילנו
על הסבא שהייתה עבורנו,
שתמיד דאגת ושאלת לשלומנו, התעניינת מה עשינו בזמן שלא התראינו.
לכל האירועים שלנו הגעת, ימי הולדת בגן עד טקסים של הבית ספר, מופעי מחול, טקסים בצבא, כי זה היה חשוב לך.
אהבת לעזור לאבא לעשות נגלות של מלונים עם הטרקטור מהשדה למשק, לנשום עוד מהאדמה והחקלאות שאהבת.
לא נחת לרגע כל הזמן היית בתזוזה. חיפשת איפה אתה יכול לעזור ולעשות, שלא קמנו בזמן לבית ספר אתה זה שהסכמתה להסיע אותנו, לפעמים שהיינו נתקעים עד לכל חור בארץ היית מגיע, אפילו שניר היה במכינה בצפון לקחת אותו הלוך ושוב, אף פעם לא נענת בסירוב.
היית איש של אנשים, הקהילה והמושב היו חשובים לך ופעלת רבות למענם.נתגעגע לארוחת משותפות איתך,
נתגעגע שתבקש מאיתנו לעלות על הסככה ולנקות את הסולרי,
נתגעגע לקפוץ לבקר ולראות
אותך פותר איזה תשבץ בעיתון ,
נתגעגע לצחוק שלך אם הלשון בחוץ שתמיד מתלווה בקריצה ,
נתגעגע לזה שתמיד כשאמרת משהו וידעת שאתה צודק היה לך את ה-אה עם היד,
אשר וחני עם הבן הראל
נתגעגע לשחק איתך שש בש ושחמט, נתגעגע לבוא לשבת איתך וסתם לדבר על הכל.
סבא יקר שלנו אנחנו נתגעגע אלייך מאוד ומקווים שאתה עכשיו מצליח לנוח שם למעלה
נוח לך בשלום
אוהבים אותך מאוד.
אור לביא | נכדה - בשם הנכדים
אשר יקירי,
אני עומדת כאן בלב כואב, נפרדת ממך, בעלי האהוב.
היית עבורי בן זוג, חבר קרוב ושותף אמיתי לחיים.
יחד עברנו כמעט 12 שנים יפות. ידענו שמחות וגם קשיים, אך תמיד מצאנו אחד את השנייה, ונעזרנו זו בכוחו של זה.
אני נושאת איתי את הרגעים הקטנים, היומיומיים, את המפגשים המשפחתיים, את הטיולים, את הבילויים והחוויות שחלקנו.
הייתה בך אכפתיות, והיכולת לשים את האחר לפני עצמך והשארת בי ובמשפחה שלנו חותם של אהבה גדולה.
הפרידה קשה מנשוא, ואני כבר מתגעגעת אליך. אבל בליבי אני מודה על כל השנים שזכיתי לחיות איתך.
אזכור אותך תמיד, בכל צעד, בכל מחשבה, בכל יום.
אני נפרדת ממך היום באהבה גדולה ובגעגוע אינסופי,
1.10.2025
תלמה | אשתו
הספד שנכתב בשבעה לזכרו של אשר.
תלמה ואשר 2024 >
אשר על מחרשה מתהפכת 1970
השוקרניה - עליה אשר היה אחראי
פ ר י ד ה
פרידה היא מילה, היא תחושה
של סיום תקופה.
פרידה, מבטאת את היפוכה:
הרעות,
חווית ההתמזגות והחברות.
ישבתי ליד מיטתך,
מעולם לא הייתי כה קרובה.
נתתי את ידי בידך,
אמנם בהיסוס גם ליטפתי את ראשך.
קראתי לך אחי הקטן,
מה גדול ורחב – ליבך.
בשיח שקט כל מילה מפיך באיטיות נשלפה,
במאמץ אתה את דבריך לואט
זיכרונות מפתיעים משנות ילדותך:
בר המצווה והעלייה לתורה,
אהבה וגעגועים לילדים מאותה חבורה
מיבנאל, אליהם נפשך כה קרובה – רחוקה.
יושבת ליד מיטתך,
מעולם לא הייתי כה קרובה.
וחשה איתך את המסע המופלא,
בין חיים למוות,
בין האומץ לא לוותר, לבין הידיעה שאין דרך אחרת.
חרש חרש נפרדים.
המגע המבט, החיוך.
כמו שמש הערב השוקעת בין ערפילי הליל.
עוד מציצה לרגע
כמייחלת לחנינת היקום.
תוך תנועת גסיסתה בשמי מערב,
ניצתת לפתע בלהט אדמומית וזהר קסום.
ו... נפרדת נעלמת, במעמקי הנצח.
כך גם אתה אשר מאיתנו הלכת.
ולרגעים נפעמת אני מדמיוני המתעתע:
הנה אתה במשובתך המוכרת,
בבת צחוק שאת פניך מעטרת.
"נו באמת" גם את מאמינה לאותה השמועה?
לאותה מהתלה בלתי אמינה?
ואת מראה פניך ואת צליל קולך, בחיבוק אדיר בליבי אנצרך.
כתבה יעל בת דודתו של אשר באזכרת ה-30 למותו.
יעל / בת דודה
אשר יקר,
שלושים יום עברו מאז שנפרדת מאתנו.
שלושים יום שבהם למדתי מחדש כמה היית משמעותי בחיי.
לא היית איש של מילים רבות, אלא של מעשים. בעבודה התנהלת במסירות וביושר, תמיד היית שם אמין ויציב. ידעתי שאפשר לסמוך עליך בכל דבר.
לצד זה היית גם בעל אוהב, אבא וסבא מסור.
הנוכחות שלך הייתה בשבילנו בטחון שילווה כל אחד מאתנו בדרכו.
הזמן שעובר אינו מקהה את הכאב. הערכים שלך והדוגמה האישית שהשארת לנו ימשיכו ללוות אותנו תמיד.
תחסר לי מאד, יהי זכרך ברוך.
תלמה / אשתו
נובמבר 2025
תגובות