ההלוויה התקיימה ביום ראשון, כ"ה בשבט, 23 בפברואר 2025, בבית העלמין בספיר.
דצמבר 2021
מילה טובה לנבחרת הרצות והרצים של בית הספר, אשר השתתפה היום בתחרות מרוצי השדה השנתית של מחוז דרום.
ואף עלתה לגמר הארצי ! ( ז-ח בנות, ז-ח בנים, י-יב בנים ).
התלמידים התחרו במקצים לפי שכבות גיל, ובמרחקים שונים.
כל הכבוד ! גאים בכם.
ברכות ותודות לצוות חנ"ג : גלעד אשור, חן קליין, לימור ודור אליהו, על הכנת התלמידים, עידוד, דירבון ולווי. זכו ילדי הערבה, זכה ביהס בצוות מקצועי ומסור.
בתמונה : משמאל לימין נדב רוזנשטיין (פארן) נדב עדין, עומר קרקוקלי (חצבה) גיא בן יהודה (עין יהב) יפתח גינת (עין יהב), כרמל קרל (פארן)
בתחתית התמונה: גלעד אשור
הספדים
על גלעד
המילה הכי מתארת את גלעד, מבחינתי, היא רגישות,
ואפשר להוסיף את המילים הנגזרות ממנה: המון איכפתיות, התייחסות, אחריות, יכולת לראות את האחר , הרצון להכיר ולעזור.
הרגישות הזו ייחדה אותך: היכולת לשתף, לספר, להקשיב, להוביל שיחה שיש בה רגש, אבל גם חוזק והיכולת להיות מאורגן – בשבילנו.
ביטאת חזק כל כך את תבנית נוף מולדתך:
הקיבוצניק בנוף של רמות מנשה, שרות בסיירת גולני, המשפחה הייקית שסיפורי הבריחה שלה מאירופה שזורים בתרבות ובהוויה המאוחרת שלך, עסקנות בתחום הספורט בעמק, והיכולת שלנו, כקיבוצניקים די קרובים, לרכל על חצי עולם כמעט כל פעם מחדש....
אבל הוכחת, גם, שהתבניות הקשוחות האלו לא מחייבות באמת, בעיקר ביחסים המיוחדים עם הילדים האישיים שלך למרות החינוך הקיבוצי, ובגאווה שלך בחבצלת.
והיתה בך פתיחות מיוחדת ליהדות, לא רק כתרבות.
גלעד
להיות מורה ומחנך, זה קצת כמו להיות הורה, ואנחנו חלקנו משפחה גדולה מאוד של תלמידים, שאהבנו ואוהבים, ושניסינו להשפיע עליהם כאילו היו הילדים שלנו:
ניסינו לאכפת אותם, לגרום להם להיות מעורבים לגרום להם לרצות לתרום: בשנת ההתנדבות ובצבא. החינוך היה העיקר בשבילך, בכל ההזדמנויות: בהפסקות, בשיעורי המחנך, בשיעורי הספורט, בטיולים השנתיים ובמסעות בפולין – שעברנו יחד. חינכת מתוך ביטחון בערכים שלך ומתוך התלבטות של מה נכון לעשות ולהגיד, ומתי.
חבצלת, שרון, תומר שחר ויסמין
סליחה שקשה לי נורא, לשתף ברגשות שלי. הכל חד מידי, סופי מידי ועוד לא הספקתי להבין עם עצמי איך זה יכול להיות.
עצוב לי איתכם ועם עצמי.
אורית קחוון / חברה
לזכרו של גלעד | הזורע זכרונות ילדות ונעורים בפייסבוק >
הנה הקלישאה הנוראה הזאת הגיעה גם אליי.
איך כותבים הספד לחבר, לא סתם חבר, אלא לגלעד, אדם שהיה, במשך שנים רבות, חלק בלתי נפרד מחיי?
גלעד, היית אחד האנשים הראשונים שפגשתי בצוקים, כשהכול היה פה עוד מאד ראשוני וגולמי.
אחרי שנה התחלתי לעבוד בבית הספר וכך יצא שעבדנו יחד במשך שנים והמפגש היומיומי בינינו יצר חברות מיוחדת.
במשך השנים צברנו שעות רבות של נסיעות לבית הספר ובחזרה. זה היה קורה לקראת השעה שלוש בצהריים. היינו נפגשים, אתה עם חיוך רחב שואל - " אתה בא הביתה?" אם היה מוקדם מדי, היית תמיד מוצא דרך להעסיק את עצמך, מחכה לי בסבלנות, כאילו העולם עמד מלכת, היית תמיד מוצא משהו לעשות ומחכה לי...
במפגשים החטופים בצוקים שיחות חולין היו הופכות לשיחות מתמשכות ומעמיקות. דיברנו על הכל - על עניינים ברומו של עולם, על פוליטיקה, ולעיתים קרובות סתם ריכלנו, צוחקים על שטויות ושוכחים קצת מהדאגות.
מאי 2021 - מירוץ להעלאת המודעות לשיוויון מגדרי
בשנה וחצי האחרונות, נאלצנו גם לצעוד יחד בהלוויות רבות, וזה לא נתפס שהפעם אנחנו בהלוויה שלך.
אני עדיין מחפש את המילים שיכולות לתאר את הכאב שבאובדנך.
החיסרון שלך בבית הספר מאז שיצאת לפנסיה היה מורגש מאוד. הנוכחות השקטה שלך בחדר המורים, האנרגיה שלך, החכמה שלך - כל אלו חסרו לי מאוד ויחסרו לי לעד.
בשיחות שלנו תמיד היית שואל מה קורה בצוקים, ואני הייתי שופך בפניך את כל מה שחשוב לי, מתאר את חיי הקהילה, ואתה היית מתנצל, מסביר לי כמה הקהילה חשובה לך, אך אתה כבר במקום אחר, מחפש את הדרך החדשה שלך .
גלעד, איש חינוך בכל רמ"ח איבריך, בעל, אבא, סבא וחבר יקר שלי. צוקים כואבת ומתאבלת על לכתך, ועדיין לא מצליחה לעכל את האובדן. תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים, ותישאר חקוקה בליבנו לעד.
חבצלת, שרון, תומר, שחר ויסמין, אנחנו אתכם. מחבקים ואוהבים ונמצאים מאחוריכם ואתכם תמיד.
מפי אורן ברונשטיין, חבר ונציג היישוב.
תגובות