ההלוויה התקיימה ביום שלישי, 3.12.24, ב' בכסלו תשפ"ה בשעה 15:30 בבית העלמין בחצבה.
יושבים שבעה בבית משפחת ערוסי בחצבה בשעות : 9:00-13:00, 16:00-20:30
קורות חיים / הספד המושב
ארלט ערוסי – 1938-2024
ארלט- שנולדה באלגיר אז קולוניה צרפתית, עלתה לישראל עם משפחתה שהתיישבה בדימונה. אביה שימש כרב הראשי של קהילת האלג׳יראים הגדולה שהתיישבה בעיר.
בצעירותה עבדה שנים רבות במפעל כיתן דימונה.
את יוסי הכירה ארלט בדימונה- הזוג הצעיר נישא בתל אביב בשנת 1968 ובחר להתגורר בדימונה, בה נולדו בניהם יואב ואריאל.
יוסי מספר שחיי העיר לא ממש התאימו לזוג הצעיר, והם חלמו לגור במושב, ואכן בשנת 1979, הם התקבלו לחצבה, ועברו עם שני הילדים להתגורר במושב . יוסי כעובד בנוי, וארלט בגן הילדים. לאחר תקופה קצרה עברה ארלט לעבוד בהנהלת החשבונות, תחילה אצל מרדכי ישראל ולאחר מכן עם יוסי בנו. 40 שנה עבדה ארלט בחריצות אינסופית מסירות והתמדה, דאגה לכך שלא ייפגעו זכויות העובדים- גדולים, צעירים, ועובדים זרים כאחד.
לאחר מסיבת הפרידה שערך לה המושב ביום העצמאות 2019 , כתבה לחברי המושב את המילים הבאות:
״בערב חג העצמאות התרגשתי, לא יכולתי לומר מילה, יותר ממה שעשיתי במשך השנים, אני זו שזכתה….לא הרגשתי את השנים שעברו והנה אני כבר גדולה ואתם צעירים״
ארלט נודעה במושב כבשלנית בחסד, וחברות מושב רבות למדו ממנה את רזי המטבח.
הג׳חנון של יום שבת הפך למוסד, וחבורת הילדים נהגה להתכנס בביתם של ארלט ויוסי למאכל האהוב והבילוי המשותף.
ארלט, תחסרי לנו מאד
נוחי על משכבך בשלום
תנחומים ליוסי יואב אריאל ובני המשפחה
בית חצבה
הספדים
ארלטו אהובתי,
החברה הכי קרובה של אמא שלי
האישה עם הלב הכי רחב בחצבה
שפשטות, ענווה ונתינה אין סופית איפיינו אותה
החברות שלה ושל אימא שלי זכורה לי עוד מילדות, אמא היתה אצלה לפחות פעמיים ביום, והן היו יושבות ומדברות על הכל, מעשנות בשרשרת, צוחקות המון וכמובן טועמות מהבישולים של ארלט, וזה היה אחרי או לפני שהן היו אצל בטי צוחקות בקולי קולות, טועמות מטעמים אחת של השניה ומחליפות מתכונים.
כשהייתי חוזרת מהצבא ואמא לא היתה בבית, זה היה ברור שהיא אצל ארלט, שהיתה מחבקת אותי עם תוספת של "כפרה" ומיד אחרי זה "בואי תטעמי משהו שהכנתי".
הידיים שלה היו קסומות והכינו מטעמים שהם רק שלה, זכורות לי במיוחד הפיתות הטיבעוניות שהכינה ליואב והעוגות והעוגיות שהיתה מביאה לנו עד הבית לטעום..יושבת רגע והולכת, כי ביתה היה מבצרה.
ארלט היתה מבריקה ומקצועית בעבודתה כמנהלת החשבונות של המושב שנים רבות והיתה נעימה וסובלנית לכולם כשבמסירות היתה נשארת במשרד הרבה מעבר לשעות העבודה שלה, והמשרד של אלרט, כשמו כן הוא, עד היום הוא עדיין, ותמיד יהיה המשרד של ארלט.
לא היתה סבתא גאה ממנה וכמה חיכתה שהנכדים " כפרה עליהם" יבואו לבקר
כשאמא חלתה ראיתי כמה קשה היה לה לראות את אמא הולכת ומתרחקת ממנה. לאחר שאמא נפטרה מצבה הנפשי והפיזי הדרדר באחת והיא אושפזה לראשונה בחייה בבית החולים, ואני ידעתי שזה מצער על אובדן החברה שהיתה לה כמו אחות ועל חברות רבת השנים שהתפוגגה לה ברגע.
תודה לך ארלטו, על המון רגעים מצחיקים מלאים באהבה הדדית ענקית, חיבוקים ונשיקות חמות, אני בטוחה שאמא קיבלה אותך בחיבוק מחכה לחלוק סיגריה איתך.
יהי זכרך ברוך
סיגל ניניו / חברה
בטי מנור / חברה
תגובות