ההלוויה תתקיים ביום חמישי, 29.8.24, כ"ה באב תשפ"ד, בשעה 18:00 בבית העלמין בעין-יהב.
קורות חיים / הספד המושב
אנו נפרדים היום בכאב וצער מחברנו רני עמירן.
רני נולד ב 29.12.1944 בקבוץ נען להוריו איצ'קה וחיה'לה.
ילדותו ונעוריו עברו עליו בנען. לרני שלושה אחים: טלי, גידי ויעלית חברתנו משכבר הימים.
רני היה ילד פרא שובב וחסר מעצורים, אמנם למד י"ב כיתות, אך "בילה" שעות רבות מחוץ לכיתה. הוא היה שחקן כדורגל ואפילו הגיע לשחק בקבוצת "מרמורק" רחובות.
אהב מאד בעלי חיים ובילה איתם רבות.
את שירותו הצבאי עשה בצנחנים ובעקבות פציעתו עבר לעבוד בצי הסוחר הישראלי.
עם סיום השירות חזר לנען ועבד במכבסה של בתי החולים באזור, לאחר מכן עזב את הקבוץ והחל לעבוד על המשאיות "המפלצות" הנוסעות לאילת.
מאוחר יותר הפך לנהג ב"אגד" על קו רחובות.
רני הכיר את מירה'לה בת דגניה ב' והם נישאו ב – 1972 והעתיקו מגוריהם לרחובות.
בדצמבר 1983 הגיעו רני ומירהלה לעין יהב עם בנותיהן: רומי, מיכל ורננה רני עשה חייל בחקלאות והיה לשם דבר בדייקנותו וחריצותו.
מירהל'ה שימשה כמורה לאומנות, ובעין יהב נולדה בתם נועה.
בחצר ביתו הקים רני מתחם מקסים לבעלי חיים: עיזים, ארנבות, תרנגולות, תוכים , טווסים ואפילו אתון בשם "בלה".
לפני 20 שנה עבר רני ניתוח מעקפים בעקבות התקף לב, אך התאושש יפה ונהנה מחיים טובים.
בשנים האחרונות עזב את החקלאות ועבד אצל אלדד קרוק.
בחודשים האחרונים הורע מאד מצבו עד שביום רביעי קרס ליבו.
רני ייזכר כאבא וסבא לתפארת, שמשפחתו תמיד לנגד עיניו, חרוץ ואחראי, מחוספס כלפי חוץ, אך רך וטוב לב ומוכן לעזור כשצריך.
חבריו מתארים אותו כבעל חוש הומור נדיר.
אשתו מירה'לה ובנותיו ליוו אותו בנאמנות עד רגעיו האחרונים.
יהי זכרו ברוך!
הזוג בתמונה הם מירה ורני עמירן מעין יהב.
"החתונה נערכה בבית אגד בת"א (ע"י תנובה) שהיה פעם מבנה ארכיטקטוני מרתק...ובאו מדגניה וכל הפולנים מנען...אסי התחיל את דרכו כצלם בטלביזיה ודי רעד לו הפופיק לצלם אותנו...צלם לא הרבה אבל כל אחת יותר מוצלחת מהשנייה.
חתונה מאד פולנית ומאד שמחה של ריקודים במעגלים שעות ארוכות.
קבלנו ,כמו כולם- ואזות, כוסות צהובות, סיפולוקסים קערות קירמיקה מזעזעות...וכמה צ'קים שכיסו את השכירות שלנו... "
(ציטוט 4.8.07)
פורסם לראשונה ב"מדברים ערבה - היה היה "
מירלה ורני עמירן בתצפית על סכר עין יהב | 2005
רני מצלם חלמונית ממבט של נמלה | פורסם ב"כל הערבה" מס' 19 | 2006
רני עמירן ז"ל עם גידי קליין ז"ל | 2016
הספדים
רני, אהוב יקר, שמע את סערת הרהורי...
חזרנו מ"סורוקה" בלילה, אתמול ואתה נפקדת. הבית דמם ובדידותו זעקה היכן אתה...
חפצים וכדורים, שעונים ובקבוקים, כולם זרוקים היו על מיטה סתורה ומבולגנת... עם מגבות וחולצות שהשארת בהם ריחות ואהבה לכולנו.
ואז באה ההבנה שאינך פה, אינך בבית ויותר לא נתראה, זה נגמר.
הרגשות והמחשבות התפרצו באחת והבכי זלג כמעיין.
משפט כזה אמר הקרדיולוג שבדק אותך והודיע לנו: הלב אינו מתכווץ, אינו מפמפם ופשוט לא עובד, זה יגמר בקרוב. מיד בתמימותנו עלו שאלות מה זה אומר? זהו? באת לקבל טיפול ונצא בלעדייך?
חוברת לחוטים וחמצן וחומרי הרגעה שיקלו עזיבתך. הסתכלתי עליך ארוכות בשכבך כך בדממה, יפה ושוקט. עורקי הצוואר דממו והחזה לא עלה ולא ירד... אנו פה נפרדים ממך, נשמתך עכשיו עולה למעלה, ברגע זה ואתה רגוע.
אהוב יקר שלי,
נעמו לי חיי אתך, אהבתנו גדולה הייתה... אתה נישא במחשבותיי, נאהב בליבי ואוהב אותך כמו תמיד ולעולם.
שכב במנוחה יקר.
מירה עמירן
יום רביעי 28.8.24
אבא שלי אהוב,
היית אבא כל כך טוב.
יצרת יחד עם אמא עבורנו פינת קסם לגדול בה. באנו לעין יהב והכנסת בנו אהבה לאדמה, לחיות, לטיולים, לאבנים, לשממה, קנית סוסים ורכבנו עליהם ללא קסדות ומגינים, קנית טרקטורון וטיילנו בהרים. מסתכלת אחורה והכל מאובק ומיסטי. גדלנו בפינת חי שעברה גילגולים, תמיד חיות מסביב, כלבים, חתולים עיזים, כבשים והאתון בלה. תרנגולות, אפרוחים, ברברים וברווזונים. ציפורים, להקת אווזים שמלאו את כל החצר בקקי ירוק שכל הזמן דרכנו עליו. זרענו בשדה יחפות זרעי מלונים ושתלנו פלפלים ועגבניות.
עבדת בשדה האהוב שלך כמעט עד יומך האחרון. כמה אהבת והערכת את אמא, נתת הערה צינית בחצי חיוך ממוסס כשהיא התלוננה עליך והכל עבר...
יותר מהכל היית גם חזק. נתת לי בטחון והגנה. ידעתי שתיסע עד סוף העולם לאסוף אותי הביתה אם רק יעלה הצורך ובכמה העברות בתים עזרת לי ולכל האחיות. תמיד, תמיד מוכן לסייע ולהושיט יד.
אבא, אתה סבא מושלם, הבנות שלי כל כך אוהבות אותך ועצובות. הראית להן את הלב הרך שלך, הפתוח, כמה צחקת מהן וכמה הן אוהבות לבא לעין יהב.
אבא שלי,
אתה איש מיוחד והייתה לי זכות גדולה שתגדל אותנו פה בעין יהב. מבטיחה לך אלף הבטחות שאימא בידיים טובות, שנשמור עליה ואחת על השנייה. אוהבת אותך לנצח נצחים.
רננה/ בת
אבא אהוב שלי,
קשה הפרידה ובלתי נתפסת.
מילדותי הערצתי אותך. רציתי להיות כמוך ודמותך תמשיך ותלווה אותי עד סוף חיי.
לימדת אותי חריצות, סדר ודיוק. כיוונת ויעצת, אך גם נתת לי לטעות ואז, עזרת לי לתקן.
לימדת אותי לאהוב ולכבד את כל בעלי החיים. קטנים וגדולים.
גוננת ותמכת בדרכך השקטה. בעיקר במעשים- בלי הרבה מילים.
היית עבור ילדיי סבא מושלם.
אמא ואתה גדלתם אותם איתי והחיבור הוא בנימים הכי קטנים של הגוף.
היית לי מקור לכח, הלוואי שאתה יודע עד כמה
הידיעה שתמיד, אבל תמיד תהיה שם עבורי – עליה גדלתי והיא נתנה לי בטחון.
תמשיך לשמור עלינו מלמעלה ואנחנו נשמור על אמא, אל תדאג.
אני אוהבת אותך אבא
נוח על משכבך בשלום
מודעת אבל שציירה רומי עמירן
מיכל עמירן/בת / עין יהב
סבא שלי
איך מתחילים? איך רושמים ומדברים עליך בלשון עבר?
אני רוצה להכנס לבית שלכם ושתשאל אותי : איך עבר עליך היום.
אני רוצה שנשב ונדבר עלינו, על החיים.
אני רוצה שנשב בארוחת שישי ונצחק כמו תמיד.
סבא שלי שתמיד היה טוב, שהכניס אור לכל מקום.
איך זה הגיוני שאני מספידה אותך?
הקשר שלי ושל סבא היה מיוחד לא הרבה הצליחו לקרוא אותו.
סבא היה עבורי כמו אבא שגידל אותי, שדאג לי, שתמיד תמך בי, שידע כל יום להזכיר לי כמה אני אהובה עבורו גם ללא מילים.
איך זה שאתה לא נמצא כאן לידי? איך זה שלא תראה אותי גדלה?
ביום שישי נפגשנו לארוחת ערב עם כל המשפחה, לא הייתי מסוגלת להסתכל עליך, ראיתי בעיניך את הסבל, אבל חייכת, חייכת כמו תמיד.
ברביעי בבוקר סבתא הודיעה לי שנסעתם לבית חולים, לא תיארתי בסיוטים הכי גדולים שאני לא אראה אותך יותר.
אני מצטערת שלא נפרדתי ממך כמו שצריך, אני מצטערת שלא הספקתי להגיד לך כמה אני אוהבת אותך ולתת לך חיבוק אחרון
ועכשיו איך לוקחים חצי ממני?
מה יהיה כל שישי מי ימלא את המקום החסר שלך?
תודה על כל פעם שהקשבת לי, על כל פעם שבאתי אליכם בוכה וישר ישבת איתי ודברנו.
תודה על הערכים שגידלת אותי לאורם.
תודה שתמיד דאגת שלא יחסר לי כלום.
ותודה אחרונה על שזכיתי להיות חלק מהמשפחה המדהימה שאתה וסבתא הקמתם.
אני אוהבת אותך ואמשיך להזכיר איזה אדם היית.
אני מבטיחה לך שאשמור על סבתא ועל כל המשפחה.
עלמה / נכדה
חצר המשפחה הירוקה בעין יהב
רני יקירי אנחנו נפרדים ממך היום בצער רב, הכרנו לפני 40 שנה בשרות מילואים לגמרי במקרה ומאז שררה בינינו חברות אמיתית.
ביתכם היה לי למשפחתי כבית שני ותמיד הרגשנו אצלכם שאנחנו בבית.
אתה ומירל'ה ובנותיך הייתם לי כמשפחה.
במשך כל חייך היית דוגמא ומופת לאהבת האדמה והטבע, איש אדמה אמיתי, חבר אמת.
הקמת משק לתפארת בעבודה קשה וסבלנות אין קץ.
זכית ליהנות ממשפחה נפלאה ילדים ונכדים.
היום, כשאנו נפרדים מרני אנו יודעים שרוחו תמשיך ללוות אותנו. זכרו יישאר חקוק בליבנו כמו תלם עמוק באדמה, וחוכמתו תמשיך להצמיח פרי בחיינו.
רני שלנו
אוהב אותך וכבר מתגעגע
מולי גולן/ראש העין
מירלה היקרה,
הכרתי היטב את רני, אותו ראיתי מידי יום כמעט, בעשור האחרון.
רני שהכרתי למרחוק לפני כן, יצר אצלי רושם של חזות קשוחה ונוקשה, אולם מהר מאוד ראיתי שמדובר באיש עם לב זהב, רגיש ושאינו יכול לפגוע באדם אחר או יתרה מכך גם בבעלי חיים, אותם מאוד אהב.
רני היה שחקן נשמה, נתן את כל כולו למשק, יום או לילה, בחול או בחג.
הוא היה שם בשבילי בימים הטובים והקשים, בלויאליות טוטאלית, מתובל תמיד בהרבה חוש הומור וציניות.
היה לי על מי לסמוך, מישהו תמיד להתייעץ איתו, מישהו שנעים להיות במחיצתו, מישהו לדבר איתו על איזה משחק כדורסל של ערב קודם או סתם אקטואליה. הרגשתי שטוב לו איתי, אחרי הכל או קודם כל היה אבא ל 4 בנות.
היה פדנט גדול, זוכר שאמרתי לו באחת הפעמים שבגלגול הבא הייתי רוצה להיות הבקר של משאבת הדשן אצלו בשטח, אותה הקפיד לכסות תמיד בסדין ונראתה תמיד כחדשה.
כולם אהבו את רני, החברים הטובים שלו במושב, נהגי המשאיות או העובדים התאילנדים.
היה לו את הקצב שלו, קצב איטי משהו, אבל מגיע להכל ונוגע בכל מי שסביבו.
שתי אהבות גדולות היו לו-
האחת היא אל הבנות והנכדים והשנייה אליך מירל'ה. ראיתי כמה קשורים הייתם, כמה אכפתיות ודאגה האחד אל השנייה, איזו שותפות נפלאה הייתה שם.
תמיד ידעתי שבפעמים שלא זמין בטלפון ובהחלט היו כאלה, אוכל למצוא אותו דרכך. תמיד שם בשבילו ולהיפך.
לא היה בריא במיוחד ועם השנים נחלש, אבל מעולם לא ויתר ואני ידעתי שיהיה איתי עד לרגע שלא יוכל יותר וכך באמת היה.
לא הספקתי להגיד לו תודה על כל השנים האלו, על כל ההשקעה, על כל מי שהיה עבורי בחתיכת תקופה הזו.
אז אני אומר את זה לך- תודה.
אזכור אותו ביום יום בכל כך הרבה דברים בהם נגענו יחד ובכל פעם שאצא מהחצר ואעבור ליד המשק שלכם.
אהבתי את רני והוא יחסר לי מאוד.
אלדד קרוק/עין יהב
דוד אבידן כתב פעם שיר ובו השורה:
"אדם זקן, מה יש לו בחייו?"
בימים אלו נדמה שמוטב לו לכל אדם שיהגה בשאלה זו. אם מדובר באדם כמו רני, הרי שהתשובה פשוטה. הוא קם בבוקר, כל בוקר! לעמל יומו ועל מנת לנכוח בחיי אהוביו. אבל, יש בוקר בו, ללא הודעה מוקדמת וללא כל גינונים של טקס, הוא לא קם....
סמדר ואני הגענו לעין יהב לפני כ- 4 שנים. מזה זמן קודם לכן חשנו שהמדינה הולכת ומשתנה לנגד עיננו, ולא לטובה. גמרנו אומר לשנות כיוון בחיים. עזבנו את ירושלים – "עיר הנצח", את חיי האקדמיה המזויפים ואת מרוץ העכברים חסר התכלית. יצאנו לחפש את שרידיה של הארץ הטובה והיפה.
כאן בעין יהב ובערבה בכלל מצאנו זאת. בביתה של משפחת עמירן חשנו שהגענו הביתה. שלוש שנים ומחצה גרנו בסמיכות למירלה ורני ולרגע לא חשנו כאורחים מזדמנים. לנו נדמו השנים הבודדות הללו כחיים שלמים במחיצת בני משפחה אהובים. התקשנו להיפרד ולעבור לביתנו החדש שזה עתה הושלם. התחושה היתה שיכולנו להישאר שם עד קץ הימים.
מי שנתן לכך ביטוי שלא משתמע לשתי פנים היה אנטון, החתול הלבן שלנו שהבהיר למן ההתחלה שהבית החדש אינו ביתו המועדף, לא משנה כמה שננסה לסגלו. כמעט כל ערב, כבר 8 חודשים שהוא מוצא את דרכו לשוב לבית עמירן. שם, הוא מבהיר לנו שוב ושוב, הכי נוח לו. אותי זה מאד מכעיס. "איזה חתול כפוי טובה" אני אומר. אולם במחשבה שניה, אני חושב לעצמי "על מה אתה מתלונן" (כלומר, אני). הרי מאז גם אתה (כלומר, אני) עושה את דרכך כמעט מידי יום, באמתלה כזו או אחרת, אל בית עמירן, לשבת עם רני ומירלה, להתכבד בשניצל טעים. וכעת מה יהיה? אנה אני בא?
לא זאת אף זאת, היום בצהרים הודיעה לי מיכל שאך טבעי שאני ארש את בלה. למי שלא מכיר, בלה היא האתון הלבנה החביבה על רני. רני תמיד השתוקק לחמור ולא השיג. נרתמתי לענין והבאתי לו את בלה, וכך התווספה עוד בת יפה למשפחה. לכן תגובתי המיידית להכרזתה של מיכל היתה: "מה? מכל בנות המשפחה את מייעדת לי דווקא את בלה?" "זה הגורל" השיבה מיכל. ואכן בדרכי לביתי הרהרתי בענין ומחשבותי כרגיל הוליכו אותי לכיוון המיסטי, חשבתי לעצמי האם זה סמלי שאת בלה הבאתי לרני וכעת היא עתידה לשוב אלי. האם יש פה תכנית אלוהית, האם בלה היא תהיה האתון הלבנה עליה יבוא המשיח? די מהר התעשתי ואמרתי לעצמי "לא יתכן", הרי החמור, חמור של ממש, כבר כאן ועליו רוכבים כל מחישי הקץ.
ואתם אנשי עין יהב היקרים אם בשעות הלילה או באשמורת ראשונה של בוקר עיניכם חוזות בחתול לבן ואתון לבנה צועדים ברחבי הישוב בואכה בית עמירן, ואיש לא לבן במיוחד צועד בעקבותיהם, לא חזיון תעתועים הוא זה.
רני יקירי, כשהודעתי הבוקר לדודי חברי, אוד מוצל לישראל הישנה והטובה שעדיין שורד את ירושלים, על לכתך מאיתנו, הוא השיב לי בזו הלשון: "עצוב כל כך...לא עושים עוד אנשים כאלה". אכן זה נכון, דור הולך ונעלם שאפשר למצוא אותו רק בשמורות טבע אנושיות כמו עין יהב.
רני רעי וידידי, נוח על משכבך בשלום. מי יתן ואדמתה של עין יהב תקבל אותך אליה באהבה וברוך וינעמו לך רגביה, כשם שהשפעת עליה מטובך והצמחת בה מכל טוב הארץ ופריה.
היה שלום חבר יקר ואהוב.
בני שפירא / חבר
המצבה
צילום: משפחת עמירן 2.6 2025
תגובות