ההלוויה התקיימה ביום שישי, 31.5.2024, כ"ג באייר תשפ"ד בשעה 15:00 בבית העלמין בחצבה
קורות חיים / הספד המושב
אבלים ועצובים על מותו של חברינו שלמה עטר ז״ל.
שלמה ז״ל נולד בתל אביב להוריו שנולדו בעדן - בן שלישי למשפחה גדולה בת תשעה אחים ואחיות.
ילדותו עברה עליו בתל אביב ורמת גן לשם עברו הוריו בהיותו בן 6. בגיל 14 החליט בעצת אחותו לעבור לקיבוץ סאסא ולמד שם בתיכון בקיבוץ.
ב-1971 התגייס לנח״ל מוצנח׳ והיה בגרעין נח״ל בקיבוץ גשור ובקיבוץ סאסא.
בימיה הראשונים של מלחמת יום כיפור הוצב להגן על ציר ירושלים יריחו-מחשש להצטרפות ירדן למלחמה, ולאחר מכן הועבר לתעלה לציר 101.
לאחר השחרור מהצבא חזר לקיבוץ סאסא׳ וניהל את מטע התפוחים במקום.
את רעייתו רינה הכיר בקיבוץ אליו הגיעה לשמש כגננת ומורה לגיל הרך. ובשנת 1975 נישאו השניים.
בקיבוץ נולדו בנותיהם- עינת וענבר.
בשנת 1987 החליטו לקחת שנת חופש מהקיבוץ ועברו למושב חצבה. שלמה עבד בנוי ורינה בגני הילדים.
לאחר כשנתיים החליטה המשפחה להשתקע בחצבה. הם רכשו משק ושלמה החל בעבודתו כחקלאי.
במשך השנים שלמה היה פעיל בכמה וועדות במושב- היה חבר וועדת ביקורת וחבר ועדת נוי, ובדרכו השקטה הותיר חותם בתרומתו למושב ולקהילת חצבה.
זכינו לראיין את שלמה לפני כשנתיים לראיון מצולם ומרגש עד מאד.
שלמה הותיר אחריו רעיה- רינה, שתי בנות-עינת וענבר ו-6 נכדים.
אבלים וכואבים את לכתו מאיתנו, ומשתתפים בצער המשפחה.
יהי זכרו ברוך
ארכיון חצבה
הספדים
הבוקר הלכת בשקט האופייני לך
בלי הרבה מהומה או דרמה פשוט ככה
בשלווה ובשקט.
אבא
כמה זכרונות מתוקים השארת לנו
זכינו בך זה בטוח
זכינו בשנה הזו איתך.
שנה נוראית שהכאב והקושי הבלתי נסבלים עוטפים אותנו בארץ מכל עבר. שיש ימים שכבר אי אפשר לשאת את זה.
ואנחנו בתוכנו מחזיקים גם בכאב ובקושי שלנו
קושי שדווקא בגללו זכינו בהרבה זמן יחד משפחתי.
כמה נוכחות מיטיבה הייתה לך בעולם.
לא היית מושלם , כמו כולנו, זה בטוח אבל לגמרי מושלם בשבילנו
זכינו באבא נוכח ואוהב מלא בעשייה עזרה ותמיכה אין קץ
זוכרת שיחות טלפון ארוכות איתך ממדינות רחוקות מרגיע ומשקיט כל קושי ,עם עצה טובה ופרופורציות נכונות.
תמיד מגיע לביקור עם ידיים מלאות ארגזים ממה שיש בשדה באותה עונה - כדי שנחלק גם לחברים שגם הם יהנו.
דואג שיש לנו הכל ולפני שיוצאים מוודא פעמים רבות לא שכחנו לקחת כלום..
אבא שתמיד מצליח בסוף לרכך את אמא עם איזו בדיחה או צביטה קטנה בטוסיק שמקפיצה אותה ומוציאה ממנה צחוק וצעקה גם יחד :)
לימדת אותנו שעם קצת הומור, זימזום של שיר ,ידיים מלאות בעשייה ולב רחב - העולם הרבה יותר נעים :)
הילדים שלנו זכו בסבא יוצא דופן
איתם באש ובמים - כל דבר שחלמו ורצו הגשמת
כמו ילד היית איתם משחק מספר שוחה מתחבא קופץ איתם לערמת ילדים עושה איתם שטויות שר להם שירים של כוורת ויוסי בנאי ומדקלם איתם את המילים ומתקן מקצועי של אופנים בכל הגדלים והסוגים
כמה גאה היית בהם ובהן. כמה שמחת בהם הלב שלך היה מלא באהבה אליהם
מדהים איך היה לך קשר אחר, שמור ומיוחד לכל אחד ואחת מהם. עולם ומלואו.
גם בשנה הזו בה עברת התמודדויות כה קשות ובלתי נסבלות על כל מכה שחטפת התרוממת התאוששת וישר חזרת לעשייה, לנכדים, להליכות בשקיעה, לעבודה, לפרדס הלימון שככ אהבת, לסדנאת עבודה שסידרת לך לאט לאט.
הלב שלנו נשבר לחשוב שאת החלום שלך -
להקים בשטח הבית בוסתן עשיר וגינת ירק לאמא
לא תזכה להגשים.
אך בטוחות אנחנו שנשמתך המשיכה במסעה וחזרה למשכנה העליון ושם היא בשלווה ובנחת מרוצה מהחיים שבראת.
אנחנו ניהיה בסדר
נתגעגע, כל יום, לפעמים כל רגע
אבל מאחלת לנו שבאותה המידה נדע להתרפק בחיוך על הזכרונות והחיים היפים שהיו לך.
אמא עינת וענבר.
שלמה יקר
כמה כואב הלב לשמוע את הבשורה המרה על מותך ועל לכתך מאיתנו .
המלחמה הארורה מוחקת ממני חלק גדול מזיכרונות העבר שלי.
מתי זה היה שנבחרנו להיות המשפחה המאמצת שלך ? מה שבטוח הוא שאתה מיד כבשת את ליבנו.
לא להאמין בחיבור המוצלח של שלמה, הנער התימני הנכים והאופטימי והחיבור למשפחה שלנו הסגורה מעט, בלשון המעטה,
כל זה קיבל דחיפה נוספת עם כואב של רינה ושל הבנות.
עינת הבכורה שלכם עם אירית הקטנה שלנו.
אתן בערך באותו הגיל והייתן באותה הקבוצה.
שלמה, היית עבור אירית שלנו אבא מאיר פנים עם חיוך ענק.
מאוחר יותר נולדה ענבר, וכמה גאה היית בשתי בנותיך המתוקות.
לא שיירת אז שהן ילוו אותך במסירות אין סופית במשך המחלה הארוכה על גחמותיה.
גם כשעזבתם לחצבה נשאר קשר איתן של ביקורים הדדיים שהמרחק הרב סאסא לחצבה יכול להם.
את בואכם בישר בכל פעם ארגז מלא בתמרים או פלפלים פריכים, כדברי המשורר יהודה הלוי- ליבך היה ונשאר בסאסא גם אחרי שנים רבות בחצבה.
השארת מלאן חברים בסאסא וכשהייתם מגיעים ליום או שניים בקושי הספקתם אתה ורינה לשבת עם כולם על כוס קפה.
שלמה נשאר חקלאי בדם. עובד מזריחת החמה עד לשקיעתה.
חקלאות, מקצוע שהסיכונים וההפסדים שלו מרובים אבל אף פעם לא התלוננת. תמיד הודית על מה שיש.
שלמה, קיווינו שתתגבר. כמה עצוב שהמחלה גברה עליך אבל לפחות מתנחמים בכך שתמו ייסוריך.
תנוח על משכבך בשלום
רבקה רצ׳בסקי בשם כל המשפחה.
זכיתי להכיר את שלמה בתחילת דרכו כחקלאי עצמאי, מיד זיהיתי את אופיו המיוחד. צנוע, טוב לב, אוהב בריות.
במרוצת השנים התחדדו תכונות אלו בקשר המיוחד עם בנותיו, נכדותיו ונכדיו. שלמה זכה עם רינה להקים משפחה לתפארת.
השנה האחרונה היתה קשה ומייסרת אבל בזכות התכונות בהם התברך כל פגישה היתה עם חיוך חום וטוב לב.
לרינה , עינת, ענבר וכל המשפחה המיוחדת-נזכור את שלמה הצנוע וטוב הלב ולי אישית יחסר מאד.
רפי סמץ/ חבר
שלמה יקר חבר ילדותי
קשה לי לכתוב עליך בלשון עבר צעיר כל כך ועוד לא הספקת הכל.
נפגשנו לראשונה בגיל 14 כשבאנו לסאסא דרך עליית הנוער בקבוצת סנונית לא שיערנו אז שנתחבר ונעבור חוויות נהדרות
שלמה היית נער שקט ענו ומיוחד תמיד חייכן ומאיר פנים כך ידעת גם להתחבר לסביבה.
הפכת לאיש עבודה רציני והקמת משפחה יפה עם רינה המקסימה שהייתה יד ימינך לאורך כל חייך, עם שתי בנותיך הנהדרות והנכדים.
ידעת אושר עז. כשעברתם לחיות בחצבה תמיד ידעתם לקבל את פני האורחים במאור פנים ואהבה גדולה עם געגוע משהו לעבר.
עבדתם קשה מאוד להשיג את שלכם, האמונה שלך עזרה לך להילחם במחלה הארורה שהלכה והתישה אותך עד שלא יכולת לה יותר.
שלמה היית גיבור אמיתי אני כבר מתגעגעת אזכור אותך תמיד!
נוח על משכבך בשלום
חנה / חברת ילדות
שלמה עטר, בשבילי הוא היה תמיד – עטר
עטר ואני – מכירים כבר 65 שנים. התמזל מזלנו ולמדנו שינוי יחד מכיתה א, באותה כיתה בביה"ס היסודי תל – גנים שברמת גן.
עטר, הגיע משכונת קריית בורוכוב הסמוכה ואני מהשכונה הצמודה לה.
במהלך השנים בביה"ס היסודי ובמהלך התבגרותנו- היינו ספורטאים טובים בכלל וכדורגלנים מצטיינים בפרט, כשעטר היה תמיד מעל כולם, בכיתה, בביה"ס, בשכונה ואפילו הקמנו נבחרת מצטיינים שהשתתפה בתחרויות בעיר הנוער. תמיד עטר בראש, המוכשר, הלהטוטן, והכל בשקט, בצניעות בענווה .
עם סיום כיתה ח, בביה"ס היסודי- עטר הצטרף לחברת הילדים בקיבוץ סאסא, עטר המשיך במסלול הצבאי בנחל , בנחל המוצנח ובתום השרות- חזר לקיבוץ.
בתום השרות הצבאי- חזרנו להיפגש- עטר רכז המטעים של קיבוץ סאסא ואני – רכז המטעים של קיבוץ אל -רום. מפגשים מקצועיים, וועדות מגדלים, כנסים מקצועיים אזוריים ושנינו שמחנו מאוד לחדש את הקשר בנינו.
לימים, עטר יחד עם רינה והמשפחה ירדו לחצבה בתחילה לשנת חופש מהקיבוץ ולאחר מכן- קבלה לחברות במושב. ואנחנו, עטר ואני חידשנו את ההקשר בנינו והחלנו במסורת של ביקורים.
מידי שנה הגעתי לביקור בחצבה, אצל עטר ורינה, בחורף, כשאנחנו מסיירים במשק המשפחתי , בחממות, בתי הרשת ואחר כל בתערוכה החקלאית.
את הבוקר מתחילים כמובן בארוחת בוקר מופלאה שרינה מכינה ותמיד מסיימים בקפה שחור. לאחר מכין יוצאים לבקר את השטחים והגידולים השונים, בחממות ובבתי הרשת. גידולי עגבניות, פלפלים, אבטיחים ואחר כך לימונים, ועוד, ועוד, ועוד.
חקלאים שכמונו מדברים חקלאות, מתייעצים חקלאות וממש נהנים מכל רגע להיות יחד ולעשות חקלאות. עטר, מסתובב בשטחי המשק ונהנה גם להסביר וגם להראות את המוגמר וגם לשאול.
אי אפשר לסיים ביקור שכזה מבלי לקבל ארגזי ירקות מכל טוב, בנתינה ובאהבה רבה!
השנה התרגשה עלינו המלחמה הארורה ואנחנו בקשר בתחילת החורף, האם תהיה תערוכה? ובהמשך אני בשאלות ובקשות שונות לעטר, וכל זה ממש עד לא מזמן. כמובן שהתערוכה לא התקיימה ואני לא ירדתי לחצבה, איחלנו לעצמינו להיפגש בשנה הבאה!
ההודעה על פטירתו של עטר השאירה אותי מתפלא, המום וממש ממש לא מאמין! איך יכול להיות? זה ממש לא יכול להיות!
אהבנו מאוד האחד את השני. היה בינינו קשר מיוחד. העברנו יחד הרבה חוויות משותפות, וההליכה של עטר מאיתנו, ככה פתאום פשוט היא בלתי נתפשת אצלי.
עטר, תהיה חסר לרינה ולכל המשפחה המורחבת. ולנו – החברים השונים הקרובים והרחוקים.
העובדה שאני לא יכול יותר להתקשר אליך עושה לי ממש צמרמורת, צער רב ובכי עמוק.
אוהב אותך עד מאד,
וממש כבר מתגעגע
אזכור אותך לתמיד
ברמן / חבר ילדות
קישורים
תגובות