ההלוויה תתקיים ביום חמישי, ל' באב תשפ"ג, 17/8/23 בשעה 18:30 בבית העלמין עין יהב.
יושבים שבעה בבית יעל ושגיא קליין בעין יהב (משק 41) החל מתום הלוויה, בין השעות 9:00-11:30, ובערב 18:00-22:00
משפחת קליין 1997 (צילם עמית טורם)
לזכרו של גידי - בבריכת עין יהב שם בילה הרבה מאד שעות
קורות חייו
גידי נולד בקבוץ נען ב- 4.2.1944 להוריו משה ושינקה, אח לנתן ורחל.
ילדותו עברה עליו בקבוץ נען.
ב - 1962 התגייס לצה"ל ושירת בסיירת צנחנים.
ב 25.8.1964 נישא לרינה שאותה הכיר עוד מגן הילדים.
רינה וגידי הגיעו לעין יהב ב – 1971 עם ילדיהם שגיא ודותן.
גיתית ויוגב נולדו בעין יהב.
גידי התבלט תמיד בכישורי המשחק שלו ולקח חלק פעיל בכל האירועים התרבותיים במושב.
הוא אהב להתבטא ולהביע את דעותיו באסיפות המושב.
אהבתו הרבה לצילום השאירה בידינו תמונות רבות שהפכו לנכס חשוב בארכיון היישוב.
גידי הרבה לכתוב בעלון המושב בעיקר על נושאי חברה והתנהלות ההנהלה, תוך שהוא מציע הצעות אופרטיביות.
בנוסף לכך, דאג לשימור המורשת באמצעות תיעוד וצילום אירועים, וראה חשיבות רבה בשימור הכלים החקלאיים הישנים.
ברבות השנים, כאשר החליט להפסיק לעבוד במשק והקים עם רינה את הצימרים "בין עצי התמר" , התמסר למרחב התיירותי.
כבר ב- 2002 בקש להקים מיזם תיירותי באיזור קידוח עין יהב 6.
בשנים האחרונות הפך גידי ל"סבא מרק" כשהוא מתייצב כל יום שלישי במגרש המשחקים ומחלק לילדים מרק.
באחד הראיונות איתו, כשנשאל מהו ה'אני מאמין' שלו אמר גידי: "אני מאמין בחיים, רוצה לחיות ולעשות חיים!!"
לרינה וגידי 16 נכדים ונינה אחת שמהם רווה נחת גדולה והיה גאה בהם.
גידי ייזכר כדמות מיוחדת, גאה במורשתו הקיבוצית, צלם, שחקן, רקדן, רכז חבורת הפרלמנט בבריכה, יזם הכפר התיירותי, אבא נפלא וסבא למופת.
ט"ו בשבט 2016 - צילם דובי לחוביצר
יהי זיכרו ברוך!
הספדים
אבא שלי
ב21 שנים האחרונות כשנהייתי אמא, נהיית אתה בשבילי לסבא גידי
סבא שלא מטפל אבל תמיד מוכן לעשות טיול בעגלה,
סבא שעושה פרצופים מצחיקים/ מפחידים לקטנים שמלמד אותם לעשות שריר
שמצלם את הנכדים הקטנים בלי סוף, וכשהם גדלים מעודד ומתפעל מההתנסות שלהם עם המצלמה.
סבא שמתייצב כל בוקר לקחת לגן. ומחזיר.
ובכל שבת הנכדים מתאספים אצלו לארוחת בוקר עם סלט טרי וחביתה מלאת שמן ותבלינים .
כל שנות ילדותי היית פעיל בחיי הקהילה והתרבות במושב- ועדת נוער, חגים...אתה יזמת את מסורת ריקוד הדגלים במופע הבר מצווה. בשנים האחרונות החלטת שתתרום ותעשה בזמן ובמקום המתאים לך (חס וחלילה שאחר יגיד איך ומה לעשות)...וכך נולדה המסורת שבימי שלישי היית מכין סיר גדול של מרק ומחלק לילדי המושב במגרש המשחקים ,והפכת להיות סבא גידי של כולם.
גידי של סירי מרק וריקוד דגלים
היום חזרתי להיות הבת והילדה שלך ואני נפרדת מאבא שלי.
אבא סוער ודומיננטי שתמיד בפעילות ובעשייה,
קשוח ומחוספס מבחוץ אבל רך ועם לב ענק רך ונדיב מפנים.
לימדת אותנו שבחיים האלה צריך להעז, ליזום ולא לפחד לחיות את החיים, לשמוח, לשיר לראות עולם.
שהבית תמיד פתוח למשפחה ולחברים ותיקים וחדשים שמגיעים לקפה, ארוחת בוקר או מרק.
יש לי הבזקים של תמונות וזיכרונות מילדותי:
יום שישי אתה ואמא מציפים את הבית במים לניקיון יום שישי עם מוזיקה בווליום גבוה (בד"כ קלאסית)
ארוחות יום שישי שבהם אתה מכין את גרסת החריימה האישית והמקורית שלך.
חג הפסח שאותו אתה מנהל ביד רמה ושר את משה הכה בסלע עם אמא שמלווה אותך בפסנתר.
ואת שניכם, אבא ואמא, מסתכלים אחד לשני באהבה בעיניים מחובקים רוקדים ואלס בסלון.
בשבועיים האחרונים נקלענו לקרב שלא היית מעוניין להילחם בו, ואנחנו הקשבנו לך ומלאנו את רצונך.
אתה כל כך בלבנו שתמיד תלווה אותנו - חזק מלא אנרגיות, שוחה בבריכה, הולך מסביב למושב, ומלא בהומור ובאהבה בארוחות יום שישי המשפחתיות.
תנוח על משכבך בשלום אנחנו מבטיחים להמשיך ולבנות את מה שיצרת.
אוהבת גיתית.
ארבע בבוקר
עוד מעט השחר יפציע יושב כותב ומתבונן בגופך,
ויודע שאתה כבר במקום אחר בנפשך ,
מבין שיש מגבלות לאורך חייו של אדם,
מבין ונפרד ממך, אוגר זיכרונות וחושב המון מין הסתם,
מבין שלא אקבל יותר יעוץ ותמיכה,
מבין שלא אשמע יותר קיטורים על סביבתך,
יודע שהסתיים פרק בחיי,
שאתה היית בו עמוד חשוב לי ולאחי.
היית בטחון לנו לילדים בהמון מצבים,
אתה ואמא פעלתם שנצליח וזה זלג גם לנכדים,
הרצון שהם יצליחו ויחצו מכשולים,
ילמדו מקצוע יעבדו ויהיו עצמאיים.
אמא ואתה הקמתם משפחה גדולה נינה נכדים ארבע ילדים ועוד ילד וילדה ,
משפחה שלפעמים בהפרעה אבל עם המון שמחה ותשוקה להצלחה
פסח ענק ששנים הנחת עם שירים מהקיבוץ,
אמא על הפסנתר ואתה שר בדבקות ,
מילים וזמר שאפילו הגרמנים כבר שרים,
איזה דבק יצרתם ל כל כך הרבה אנשים .
אהבת דברים קטנים שעושים אושר לאחר,
לעשות סירי מרק ולחלק לילדים בגן ליד הגדר ,
לצייר גרפיטי כי בטוח מישהו יתרגז,
לשתות ויסקי עם יואב ועם קצת בולונז ,
ללכת לאיתי לקחת קישוא ומלפפון ,
לדבר עם אייל על הא ועל דא ככה סתם במשרדון,
לינזוב בברברוסה ושי במרפאה,
להגיד לענבל שהכדורים לא הגיעו ולגיתית ושזה באשמתה,
להביא ליעל שום עם חצילים זה כמו לירות בא ביד,
שגעת את כולם - הם אהבו אותך, בסוף אתה איש מיוחד.
אבל עשית תמיד רק מה שאתה חושב,
ולא תמיד היית בצד של המתחשב ,
את חייך עם אמא העברת בסערות ותמיד להגיד הפוך,
נהנת מפרובוקציה שמייצרת לחץ דם גבוה בכל הקיבוץ .
לא היית אדם רגוע לבריות ,
תמיד אמרת מה שאתה חושב לכולם שלא ההיו אשליות ,
חשבת נגד הזרם לא תמיד הסובבים אותך הבינו את כוונתך ,
אבל לימים צדקת ואת זה לא כולם זכרו לך .
אבא שתמיד חשב צעד אחד קדימה והגשים חלומות,
איך ליזום מערכות סלולריות דירות ועסקים ומלא אוצרות במספר גלריות ,
היה שם אמון ותמיד הייתה שם תקווה,
שלפעמים נעשתה מהר-בחופזה.
חזרתי הביתה אחרי הפרדה ממך,
אני עובר ברחוב וחושב למי עוד תחסר בל כתך ,
כן...כל בוקר שימחת את הבנות במחסני השוק,
הלכת לקים כי זה היה לך חשוב,
איך היית סבא גם למילה ולחבורת הבנות ,
איך המצילים בבריכה התאהבו בך ושמרו שלא תטבע בטעות,
איך פעם אספת חברים לפרלמנט בבריכה,
חצי מהם נמצאים בשמיים הם מחכים לך,
ויסקי בירה כובע ומצלמה הם חלק ממך,
מכנסיים קצרים גרביים למעלה, זה לא היה עובר אצל יעל כזאת הופעה.
אמא לא יכלה עליך לפעמים להתגבר,
ולנו נשאר לתמוך שיהיה פחות כואב המשבר.
אתה היית איש עם לב ענק שעזר לכמה וכמה אנשים ,
תמיד אמר לנו תהיו אתם תמיד בצד שאלו שנותנים .
גיתית יוגב דותן אמא ואני פה נפרדים ,
גיס גיסות רחלי אחותך ליאור בנות זוגנו נכדים נינה והמון בני דודים
וחברים.
וזה המסלול שתמיד קשה לכולם ולשמחתנו לא סבלת המון,
ועכשיו כולנו נרים כוסית ויסקי לאיש שאהב לחיות כמו אדון,
חברים אתם מוזמנים לביתנו לשבעה,
סיפורים יהיו בשפע למרות הלחות והחום של הערבה,
תודה לכולם למושב שתומך,
שווה ללמוד איך מסורת מיישמים גם ברגעי כאב,
ממני אבא תשכב בשלום ,
ולי נשאר להיזכר בך בכל חלום.
תהיה ברוך.
שגיא קליין / בן
סבא גידי ונכדים
אני רוצה לספר מי היה אבא בשבילי .
ארבע בבוקר טלפון מצלצל , אני קם אפוף פותח את העיניים. אתה שומע הוא אומר לי בקול סמכותי, תשאיר לי את הדלת פתוחה אני יוצא לכיוון.
שעה שש וחצי בעוד אני מצחצח שיניים יש ריח בישולים בבית שיוצא מהסירים שעל הגז. דפיקות סכין על קרש החיתוך, יש שולחן ערוך להאכיל את הרעבים.
אבא היה מגיע אלינו פעם בשבוע כמו שעון מהיום בו הצפתי ועזבנו את החממה הזאת. מבקר, מבשל, מתעניין, לוקח את הנכדים לטיולים בשעות מוזרות והופך חבר של חבריי.
פעם בשבוע חי את יומי במלואו וחוזר הבייתה לישון עם אמא.
כשטסתי בפעם הראשונה חזרת ואמרת "תדע ילד בכול מקום שתגיע ותהיה בצרה אני הראשון להגיע הבנת?"
אבא אני יודע שאהבת אותי אהבת אמת , זכיתי בך בכול התפאורה, תראה דרכי כמה הגיעו להגיד שלום או במקרה לוודא שלא תצא ותגיד פתאום "מה חשבתם שאשאיר אותכם לבד?"
בשנתיים האחרונות כל פעם שמעתי אתה אביתר בנאי שר ודמיינתי את עצמי שר לך בטרם נפרד. אז אנסה לשיר לך אבא גם אם אולי קצת אתרגש.
דותן / בן
סבא גידי
איש של מילים אני לא.
דע לך, זה מרגש אותי עד מאד מה שהולך פה עכשיו, מוקפים במשפחה, חברים ומכרים שפשוט אוהבים אותך.
בשבועיים האלה, שהיו פרידה ארוכה ונכונה עבורי, זכיתי בזכות אותם אנשים שנמצאים פה להיזכר בכל מיני נקודות ציון על מסלול החיים שלך, נקודות שכבר הספקתי לשכוח כאילו לא היו. אותן שיחות פשוט העלו לי חיוך גדול על הפנים וגרמו לי להיזכר בך כמה היית משמעותי לאותם אנשים.
גאה בך על המורשת שהשארתם,
גאה בך על מה שהקמתם,
גאה בך עד מאד בקשר המיוחד שיש בינינו האחים,
גאה בך על כמות הנכדים הנמצאים פה כל יום ביומו כד להזכיר לנו עד כמה זה חשוב – משפחה.
גאה בך על היותך רציני,
גאה בך על היותך ליצן כשצריך,
גאה, אבל ממש גאה, עד כמה היית חלק משמעותי בחייהם של חברים הנמצאים פה איתנו,
אבא – אני גאה בך על הדרך בה בחרת להיפרד מאיתנו ולהשאיר טעם של עוד, אתה נקבר פה בחברה טובה, תמסור שם דש למעלה לכולם.
נוח, כמה שאפשר לומר את זה לך, על משכבך בשלום.
יוגב / בן
גידי איש יקר.... מוקדם לי מדי, מהר לי מדי, פתאומי לי מדי....
נזכרת במפגש הראשון שלנו - מרץ, 1993 שדה התעופה בן גוריון. דותי ואני חוזרים אחרי תקופה לא קצרה מדרום אמריקה...ניו יורק.
איך שראית אותי חיבקת אותי ואמרת: "עם השפיץ של הנעליים האלו את יכולה להרוג ג'וקים". מהר מאוד הבנתי עם מי יש לי עסק...
בדר"כ לא הייתי נשארת חייבת. לא פעם היינו מתקוטטים, היית קורא לי "שמוצניקית שמאלנית, מתי כבר תתלי את דגל ישראל בכניסה לבית? " ואני במשך 30 שנה סירבתי. דווקא בחצי שנה האחרונה הפכתי יותר פטריוטית ויש כבר דגל בבית.
גידי כל כך הרבה זיכרונות יש לי ממך! זוכרת אותך סנדק בברית של בנבן בהדר יוסף, יושב כמו מלך על שולחן האוכל שלנו , מחזיק את בנבן בידיים ונותן הוראות לרב....אח"כ מזמין אותו לכוסית לוויסקי.
זוכרת איך במשך שנים היית מגיע אלינו פעם בשבוע מעין יהב לבית ניר.
06:00 כבר נשמעה סכין המטבח קוצצת ירקות או מנסרת חתיכת בשר. 06:45 היינו קמים לריחות של מרק ירקות, גולש מתבשל על הכריים, וחציל על המחבת. התבלין האהוב עלייך היה "שמן", באמת תבלין מנצח - גם את הבריאות! אבל לך זה אף פעם לא הזיז, כשאמרנו "לא בריא" ישר הכנת לעצמך חביתה משלוש ביצים.
הארוחות בשבת בבוקר אצלך ואצל סבתא נהיו קודש. כל הנכדים נאספים בזה אחר זה, לאכול אצלכם בנגלות וכל פעם שמישהו נכנס היית קופץ: "חביתה או עין?" ומתי שהתעייפת ולא התאים לך, ידעת לומר "ביי ביי" והלכת לנוח על הכורסא מול הטלוויזיה.
בסיפוק היית אומר: " ככה אני מצליח להביא את כל הנכדים אלי הביתה" ואני חשבתי – כמה אתה חכם. ומהצד השני – כמה אהבת להיות "שייך", להגיע לאירוע, לתפוס כיסא ולהתחיל לתזז את אחד הנכדים (או איזו מלצרית צעירה) שיביא לך כוסית וויסקי, דג מלוח או זיתים. כמה אהבת זיתים. אהבה משותפת לך ולדותני – וויסקי וזיתים.
היית איש שמלא באנרגיה – ביום אחד יכולת לנסוע מעין יהב אלינו – לבשל, לומר בוקר טוב לנכדים לפני בי"ס, להכין להם סנדוויצ'ים ולהמשיך צפונה לאיזה קיבוץ לתלות את הצילומים שלך לקראת איזו תערוכה, לחזור אלינו אח"הצ, לנוח חצי שעה על הכורסא, לשתות כוס קפה ולהמשיך לעין יהב. לישון תמיד העדפת בבית.
הכל היה צריך להיות מהר, קצר ויעיל בטירוף... כי איכות נמדדת במהירות.
גידי – איש של חלומות ויוזמות ופרויקטים, ומצד שני איש של משפחה, ערך שתמיד עמד לנגד עיניו והשריש אותו חזק אצל כולנו.
בשנים האחרונות מאוד הצטמצמת, התכנסת לתוך עולמך שלך. שהיינו באים לבקר עשית מאמץ לחייך, להיות איתנו, להכין לנו משהו לאכול, אבל די מהר פרשת לכורסא ונעלמת לתוך עצמך.
איש יקר – זה היה לי מוקדם מדי, מהיר מדי, פתאומי מדי, לא מתאים לקצב שלי.... רוצה לחבק, לשמוע עוד עקיצה או טרוניה שתעלה בי חיוך, רוצה להיפרד ולא יודעת איך...
ביי גידי - נוח על משכבך בשלום ובשפה שלנו – לך ותעשה קצת בלאגנים בעולמות אחרים, בטוחה שמחכים לך בקוצר רוח.
ואנחנו נישאר פה יחד כולנו נשמור על רינה, אמא, סבתא...שאהובה כלכך על כולנו.
חיבוק חזק - שרון
שרון / אשתו של דותן
הספד אורצ'וק לסבא
סבא גידי
הסבא
הסבא בלבן
הסבא בשחור
הסבא שמלפנים
הסבא שמאחור
הסבא שעזב
הסבא שלעולם לא יעזוב
הסבא שבשמיים
אבל הוא פה איתי
עדיין
אור קליין / נכדה
אח שלי גידי, עכשיו תורי להספיד אותך, אתה כבר לא שומע, אז ישמעו הילדים והנכדים מזיכרונות העבר.
1. זוכרת כשהיינו ילדים אני הקשבתי ברדיו לתכנת "פינת הילד" אהבתי מאוד תכנית זו ודרכה למדתי גם שירים חדשים . התכנית הייתה 3 פעמים בשבוע, הבעיה התחילה כשבאותה שעה בתחנה אחרת ברדיו הייתה תכנית שירים- מצעד הפזמונים ואת זה אתה רצית לשמוע. אז התווכחנו ,הגיע אחינו הגדול מתן ואמר לי-תראי לך יש את התכנית 3 פעמים בשבוע לגידי פעם אחת באותה פעם את לא תשמעי. זה מאוד הרגיז אותי, לא זוכרת איך זה נגמר אך נראה לי שההורים גם התערבו.
2.זכרון נוסף מאותו גיל בערך ,אבא שלנו שעבד בתנובה היה מביא מידי פעם גרעיני חמניה בשקית נייר של חצי קילו .כשהלכנו מהחדר לבית הילדים בערב, כל אחד מאיתנו לקח חופן גרעינים ושם בכוס. אמרת שכל אחד שם חופן שלו. לא הסכמתי – לך יש יד יותר גדולה וביקשתי שתשים לי חופן משלך. נראה לי שלא הסכמת....
3. מסיפורי ההורים שלנו-כשהייתי קטנה בפעוטון אתה באת לקחת אותי לבית ההורים אחה"צ לא היו מדרכות היה חול בקיץ היה חם ואתה לקחת אותי על הידיים לך היה חם ברגליים.- משקיע באחותו.
4. בכיתה ט יצאנו למחנה ,אתה היית המדריך שלנו, הסברת לי שבמחנה אתה לא אח שלי.. לא הבנתי למה אתה לא אח שלי בזמן ההוא ,אתה תמיד אח שלי .אך נהניתי שהיית איתנו אז.
5. כשהיית בצבא צנחת לא טוב שנשברה לך חוליה בגב. אמא באה וסיפרה לי שגידי נפל (הלב שלי צנח חשבתי שנהרגת),אחר הוסיפה שנשבר הגב אז הוקל לי. זוכרת אותך עם גבס מסביב לגב -בטן.
6. אתה עם הלב הגדול, כל פעם שבא לבקר מביא ירקות, גם אם הם לא שלך. אתה מביא. כנראה ירשת מאמא שלנו. אין על הירקות מעין יהב.
7. כשהיה לך כוח אירחת את בני כיתתך, אהבת להראות את המושב היית גא בו.
8. אותי לקחת להראות את האוספים שלך, מלא ציורים של אבא שלנו, צילומים שלך ועוד מיני פיציפקס. יש כבר מי שירש את כל זה?
9. אהבתי גידי לבוא אליכם ולשוחח, לאכול מהדג שהכנת ומארוחת בוקר מפנקת.
כי מה נשאר לזקנים? לאכול, לרכל לראות טלוויזיה ולישון.
אז נוח על משכבך בשקט שלווה והשלמה.
אחותך רחלי.
הדוד מעין יהב
סבא גידי, אבא גידי, חבר פרלמנט ועוד הרבה שייכויות כאלה ואחרות, אבל בשבילי היית דוד גידי. הדוד מעין יהב.
אח של אמא שלי, שמגיע לביקור בקיבוץ שעזב ולא מעיז ללכת לחדר אוכל אבל דוחף את הקציצות של יום שישי בצהריים כאילו אין מחר.
ו - וואלה, כנראה שלפעמים באמת אין מחר..
"תומס!!" היית קורא לי, וזה היה מביך ומצחיק אותי באותה הזדמנות אבל תמיד נהניתי בחברתך וביכולת המיוחדת שלך להיות ישיר ולהגיד תמיד מה שעל ליבך. גם אם לצד השני לא הכי נעים לשמוע את זה כרגע.
כשהייתי נער בתיכון הלכתי לבקר את סבא משה בביתו. בדיוק יצאת מהדלת כשנכנסתי, פניך זועפות יותר מהרגיל ואמרת לי: "אחחח עקשן כזה הסבא שלך" והלכת רוטן לרכבך ונסעת. אני נכנסתי לדירה של סבא ועוד לא הספקתי לשבת על הכורסא המדיפה ריח שום אימתני הוא אמר לי: "למה גידי כזה עקשן איתי?" - אמרתי לסבא שאולי זה עובר בגנים. הוא לא הסכים איתי.
אולי הוא צדק, אולי לא, אבל מה שאני יודע ש שגיא, דותן, גיתית ויוגב אף פעם לא היו עקשנים איתי. ודרך אגב - אני אוהב אתכם ממש.
כשסבא משה נפטר אמא אמרה לי שאתה והיא החלטתם שכל התמונות והציורים של סבא שנשארו בבית יעברו תחת חסותך. ובהזדמנות זאת אם יש איזה ציור שאני אוהב כדאי לי ללכת לקחת מהר לפני שאתה מגיע וחולש על האוצר.
וכך עשיתי. לקחתי ציור אחד שמאוד אהבתי.
כשהגעת חיפשת את הציור הזה, אפילו שאלת אותי אם ראיתי אותו - אמרתי לך שלא ושאין לי מושג על מה אתה מדבר. אני לא מתחרט על זה, אני אוהב את הציור הזה פשוט חשבתי שזאת הזדמנות טובה להתוודות. כי כל עוד היית בחיים לא היה לי אומץ לעשות את זה..
אבל הזיכרון המשמעותי ביותר שחקוק בי ממך קרה שהייתי בכיתה ה' או ו'. שוב נפגשנו אצל סבא והפעם שאלת אותי שאלה שתלווה אותי עד עצם היום הזה. שאלת אותי: "תומס! במה אתה יותר טוב מאנשים אחרים? מה אתה יכול לעשות שאחרים לא? מחברים שלך לדוגמה."
עניתי לך - כדורסל.
אבל זאת לא האמת. לא באמת הייתי הרבה יותר טוב מאחרים ואולי כי הייתי בסך הכל ילד בן 11 לא ידעתי לענות על השאלה הזאת וזה הדבר הראשון שחשבתי עליו.
השאלה הזאת מלווה אותי מאז.
במה אני יותר טוב מאחרים?
אני לא יודע אם התכוונת לפן התחרותי או אם בכלל הייתה לך כוונה מסוימת ששאלת אותי את זה, או שרק רצית ליצור שיחה עם האחיין שלך שמאוד אוהב ומעריך אותך. כנראה שלעולם לא אדע.
אבל כיום אני מאמין שהדגש בשאלה לא היה על להיות טוב יותר ממישהו אחר, אלא להיות טוב במשהו, לעשות משהו שעושה לך טוב, ליצור, למלא את הפוטנציאל של עצמיך שמרגש אותך, עשייה שגורמת לך ולסביבתך להעלות חיוך על פניכם.
אז גידי, הדוד האדיר מעין יהב, אני אענה לך על השאלה הזאת שוב:
לכתוב.
אני אוהב לכתוב. ובזכות השאלה ההיא לפני הרבה שנים אני יודע שזה מה שאני טוב בו וזה מה שגורם לי אושר.
אז תודה לך שיוצא לי לכתוב לך עכשיו ולספר לך מי אתה בשבילי. וזה כבוד גדול שלי לעשות את זה.
אוהב ומתגעגע.
תומס / בן האחות
הגלריה והאוספים של גידי
סרטונים
גידי היה צלם פורה במיוחד, גם בסטילס וגם בוידאו ופעיל גם בתחומים אחרים. להנהתכם, סרטים שצולמו על ידי גידי, או נעשו עליו.
גידי מכין מרק
טיול שורשים ברומניה - צילום גידי קליין
שטפונות בערבה - צילם ותיאר גידי קליין
תגובות