ההלוויה התקיימה בחוג המשפחה.
קורות חייה
ארנה "נולדה בשדה בין דשא לאבן", בכפר חיים, בת בכורה לזהרה ורמי גרינשפון. כשהייתה בת שנתיים נולדה אחותה ענת וכשהייתה בת אחת עשרה נולד בן הזקונים, עמיר.
כבר בילדותה יצאה לטפס על ההר הקרוב, אך אז הסתבר שמדובר בערימת זבל עופות, וארנה חולצה ממנה רגע לפני ששקעה עד צואר.
אהבת החי והצומח הייתה טבועה בדמה עוד מגיל צעיר, ובחידוני זיהוי צמחים שהיו נערכים בט"ו בשבט בבית הספר היסודי, הייתה זוכה בקביעות במקום הראשון.
כשסיימה את לימודיה בתיכון, הצטרפה, יחד עם בני מחזור נוספים לגרעין הנח"ל "עידן", שהיה גרעין ב' של צופר. הזריזות האופיינית לה נחשפה כשעזרה בחממת הפרחים של ההורים וכמובן במושבוץ. ארנה קטמה והדלתה את צמחי הצפורן, דיללה וקטפה פלפלים ועגבניות וביצעה כל מטלה נדרשת, בקלילות בלתי מוסברת ובקצב לא אנושי. בסופי השבוע ארנה העדיפה לא פעם להשאר בדרום ולצאת לטיולים בסיני ובערבה.
לא עבר זמן רב וגדי החל להצטרף אליה. במהלך הטיול שתכנן לפסגת הר סירבל שבסיני נוצר חיבור מדהים, בלתי ניתן להפרדה.
לאחר השחרור מצה"ל, ארנה החלה בלימודי גיאוגרפיה באוניברסיטת תל אביב, מתוך מחשבה שכך תעשיר את ידיעותיה על העולם. בסופי שבוע הייתה חוזרת אל גדי. בסיום השנה הראשונה, היות שהלימודים לא היו מעניינים כפי שציפתה, "חתכה" וחזרה לערבה.
בשנת 79 בגינת בית הוריה של ארנה, נערך טקס הנישואין.
במהלך ירח הדבש "נחרשה" נורבגיה.
ילדים זה שמחה, וביום האחרון לעשור שנות השבעים הגיחה רתם לאויר העולם והייתה לאחת מילדי המושבוץ הראשונים.
באוקטובר 81 עברה המשפחה, שזכתה להיות אחת ממייסדות המושב, לבית הקבע בצופר (במיקום הנוכחי). מראה הבית שודרג בעבודות רקמה מופלאות, מעשה ידיה של ארנה להתפאר.
באוקטובר 82 הצטרף טל למשפחה וביולי 88 כשנעה נולדה, הושלמה הנבחרת.
גם מקומם של בעלי החיים לא נפקד והכלבים והחתולים לדורותיהם היו אף הם חלק מהמשפחה. בשנים הראשונות, ארנה וגדי המשיכו לעבד את השטחים הישנים (מול צופר במיקום "הישן") וגידלו פלפלים. לאחר מכן החלו לגדל פרחים ובמקביל גידלו פירות וירקות. החל משנת 91 התמקדו בגידול פרחים בלבד.
כרגיל, ההספקים של ארנה היו בלתי נתפסים והפועלים התאילנדים הגבירו קצב בנסיון להשיגה. ספויילר: זה לא קרה. התוצאה הייתה שהתפוקה גדלה אך ארנה נשארה ראשונה.
לאריזה השכימה ב- 4:00 לפנות בוקר ובימי החורף הקרים "בילתה" במקרר בטמפרטורה של ארבע מעלות.
ארנה הייתה אלופה גם בסידור פרחים ויצירותיה פיארו כל חתונה שנערכה במשפחה המורחבת, אירועים וחגים בצופר.
הטיולים נמשכו במלוא המרץ עם הילדים. פיילוט חו"ל נערך בארצות הברית. ההמשך, שכלל אין סוף טרקים, היה מסעיר יותר. מסלול אוורסט בייס קמפ בנפאל נכבש כשהילדים היו בגילאי 9-18 אינדונזיה לא קופחה. הודו, ירדן וסיני (ואין ספור מדינות אחרות), גם.
כל טיול תוכנן על ידי ארנה לפרטי פרטים ותועד על ידיה בתמונות מרהיבות. את הידע הרב שלה, המפות והציוד חלקה עם כל מי שביקש.
ארנה וגדי טיילו לבד, עם המשפחה המצומצמת והמורחבת וגם בקבוצת "טיולי נוער למבוגרים" ובקבוצות נוספות.
בטרק אחד, על איזה ג'אבל, ארנה שלפה מהתרמיל בערב ראש השנה, אחרי אי אלו ימי הליכה, עוגות דבש שאפתה (ושהסוד שלהן הוא שטעמן משתפר עם הבשלתן). בהזדמנות אחרת הצילה את חברי הקבוצה ספוגי המים מהיפותרמיה, כשחילקה להם את כל בגדיה היבשים (אותם ארזה מבעוד מועד בשקיות ניילון אטומות).
אחרי שצילמה ילדה מקסימה בהר שכוח אל, שכל רכוש משפחתה נארז ב"ארון" שהיה מזוודה ישנה, דאגה להכין לה "book "ולשלוח אותו אליה עם מטיילים, להם המליצה לעשות את אותו מסלול.
ארנה וגדי הקימו משפחה לתפארת ולא בכדי כל שלושת הילדים בחרו לחזור לצופר לאחר שהשלימו תארים אקדמיים. ב2011- נולדה מיה, נכדתם הראשונה של ארנה וגדי. שנתיים אחר כך נולדו נטע ועפרי (כולן לרתם ולגיא). ב2016- נולד איתם, ב2019- נולדה יובל וכשנתיים לאחר מכן לביא (כולם לטל ולאדוה).
ארנה התגלתה כסופר סבתא מהרגע הראשון. צריך עזרה? היא שם. לבשל ולאפות ביחד עם הנכדים? כמובן. לטייל איתם, לשחק ולהקריא? ברור. כל רגע בו בילתה עם הנכדים היה עבורה הנאה צרופה.באוקטובר 22 ארנה לקחה את המשפחה המורחבת לסדרת טיולים (חלומיים) בירדן ובסיני. ההנאה של כולם הייתה מושלמת (כי ככה זה היה כשארנה אירגנה).
כשחזרה, קיבלה את הבשורה המרה על מחלתה. ארנה, כמו ארנה, לא ויתרה. גם במהלך הטיפולים הקשים ניהלה את העניינים ביד רמה, עודדה את כולם והמשיכה בחיי שגרה כולל טיולים. באחד מהם (להר דרגה וגב צבירה. "רק" 22 ק"מ...), אותו סיימה כמעט בריצה, ה"בריאים" חזרו על ארבע.
כשהתברר שהמצב רע ואין תוחלת, קיבלה את הבשורה באומץ נדיר ובמקום לצאת לקרב אבוד, אירגנה פרידה מסודרת מכל אוהביה ואהוביה.
ב,10.6.23- בביתה כשהיא מוקפת במשפחתה, עצמה את עיניה לעד.
"שיר אחרון מזמר לה הטל וכל חרציות השדה יפות הכותרת בוכות עלעל על על".
הספדים
גדי רותם גיא טל אדוה ונועה היקרים .
על אורנה שאהבנו .
״אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת , יהיה כך , כך יהיה אות באות.״
הכי פשוט הכי מדויק וכל כך אורנה .
הי גרינשפון מכפר חיים ,שנים רבות הראית לנו מה זה בתחילת המושבוץ עם סנדלים, מכנסים שחורות קצרצרות האלה עם הגומי וחולצת טריקו בלי שרוולים , ואת את רוקדת לך בין ערוגות הפלפל והעגבניות בקלילות כמו צעד תימני סיכול חילוף כך נראה הדילול הקטיף וחלוקת הטפטוף והכל עם חיוך ועיניים מחייכות . וכולנו אי שם אחריך …
מן הסתם את הרי יודעת כמה מתסכל היה לראות אותך מסיימת דילול של ערוגה אחת סיבוב במקום ועוד רגע עוד ערוגה הסתיימה לה .
הצטיינות ומצויינות יש דברים שנולדים איתם והרף שלך שהצבת לעצמך לגדי ובעצם לכל המשפחה היה גבוה הכי גבוה שיש . פגישה לאין קץ על ההר הגבוה בסיני מה יותר ברור ומוצק מהרגע הזה שלכם אי שם על פיסגת הסירבל והסיפור שלכם של היחד ושל עוד ועוד פסגות .
הסיפור האמיתי הגדול מכולם, הגאווה האין סופית שלך בילדים רותם טל ונועה מצד אחד מבט אמיתי בוחן, מפוכח ואוהב שיודע להכיל ולתת בלי גבולות. ילדותך השנייה עם הנכדות והנכדים סופר סבתא במשרה וחצי מתוך אהבה מתוך בחירה אורנה עם הנכדות זאת התמונה של כל השנים האחרונות .
והטיולים... תראה את האלבומים , מה כמעט כמו עם הנכדים והילדים ? אל תגזים אבל אתה יודע כמה אושר וכמה הנאות היו מכל פיסגה ופיסגה גדי תרמילים מקלות הליכה וזהו בצעד קליל לבד או עם קבוצת המטיילים - ורק שתדע למזלי הגדול לא מושבניקים אלא פשוט חברים אוהבי לכת ומה רע במושבניקים אורנה ? היה לי מספיק דיבורים על פלפל , פרחים ועובדים זרים תן להנות . קבוצת המטייילים שלנו כך קראת להם את אהבתם הרבה ידעו להפגין ולתת עם חיבוק שלא נגמר בכל החודש האחרון הגיעו ישבו יחד נתנו חיבוק , דיברתם , נזכרתם ואת חייכת בלי הרבה כוחות אבל ידעת לחייך גם עם העיניים .
הי גרינשפון מכפר חיים היית גיבורה אמיתית נלחמת על כל רגע ורגע של להיות כאן לחבק ולאהוב במהלך החודשים הראשונים עוד הלכת יום יום ברגל יש לך את הסיבוב שלך והנה את מגיעה לסיבוב בעין יהב , הארכיון גן הגרוטאן של אמנון החיוך הסקרנות וההנאה שלך כמו פעם - כמעט כמו פעם , הפעם עננה הכל כך כבדה ושחורה מרחפת ממעל.
תקשיבו אני צריכה לעבור את שבועות ולא לקלקל לכם את החג סוף סוף חג שלנו ואח״כ זהו - מה זהו ? זהו די עשיתי את שלי צריך לדעת לחתוך .
אין בך פחד אורנה ?
לא לפחד ממש לא , רק מאוד מאוד עצוב לי להיפרד . הרגע הגיע ודי באמת ובתמים עשיתי תמיד את כל מה שאני אוהבת לא הייתי מוותרת על כלום תמיד מה שאהבתי , מה שהכי אהבתי נכון ?
אכן כן יקירתי אנחנו כולנו עדים לכך טיילת אהבת הצטיינת כמו שאת אוהבת וכמו שאת יודעת .
- אז זהו צריך לדעת מתי לסיים ומתי לחתוך .
אם יהיה זה שנית אל יהיה זה אחרת.
אורנה יקרה הגאווה העצומה שלך במשק הפרחים שאין רבים כמוהו שילוב כוחות שלך ושל גדי , הגאווה העצומה שלך בילדים ובנכדים על הכל מכל חתימתך בעבודה קשה במסירות ובהתמדה .
תמיד, גם ברגעים האחרונים כאן בבית בצופר מוקפת במשפחה גדולה אוהבת ומחבקת . - ״חתכת ונפרדת״ .
בדרכך שלך עם הראש למעלה כך נזכור אותך מנצחת . אין סיכויי שבעולם שלא את ניצחת .
ותמיד את יודעת בשבילי תהיי גרינשפון מכפר חיים .
אוהבים ענת ועוזי
עוזי חריט / חבר
בשבילי אורנה הייתה החקלאית האחרונה במושב , דוגמא לחריצות אין סופית מקצוענות אמיתית , תמיד הינו אומרים שגדי זכה כי אורנה עובדת כמו 3 תאילנדים אם לא יותר, קוטפת פרחים בכל מזג אויר בחום הכבד של הערבה, שותלת מדללת עושה הכל ותמיד בשקט בזריזות ועם חיוך על הפנים, מתנדבת בועדות במושב אלופת עולם בסידורי פרחים. בברמצוות של הילדים שלי אורנה באה ויצרה סידורי פרחים נפלאים בגינה וכל בהתנדבות ומתוך אהבה גדולה.
הכי אהבה לטייל בארץ בעולם ואת ילדיה ונכדיה המתוקים. כל כך אהבה אותם ולטייל עם הנכדות והנכדים במושב.
תמיד אזכור את אורנה אישה עם לב ענק וחיוך גדול שרק רצתה לעזור לכולם. אהבנו אותה מאוד, הלב נקרע שהלכת מאיתנו כל כך צעירה וכל כך מהר ותהיו חזקים משפחת קידן אתם משהו מיוחד שתדעו
יהי זכרה ברוך .
טל שפירא / חבר
תגובות